מיכל שטרית, אחראית מערך ההנשמה במרכז הרפואי שערי צדק, עמוסה בעבודה במיוחד בתקופה זו של מגפת הקורונה.
מיכל, נשואה לשלומי ואמא לשלושה ילדים, עובדת כבר 29 שנים במרכז הרפואי הירושלמי.
בראיון לערוץ 7 סיפרה איך היא מצליחה להיות אמא ולדאוג למשפחתה במקביל לשעות העבודה הלא נגמרות.
"מסבירים לילדים את החשיבות של העבודה והם הופכים להיות חלק משמעותי בשליחות ובהצלת חיים. אני מאמינה ביותר שעות איכות עם הילדים מאשר שעות כמות. אנחנו מדברים הרבה בטלפון ומנסים לנצל כל רגע שאני לא בתפקיד".
איך הייתה השגרה לפני המגפה? "עוד לפני הקורונה התפקיד קשה גם מבחינה נפשית וגם תפקודית. במערכת ההנשמה אנחנו מנשימים מפג שנולד טרם זמנו ועד אנשים מבוגרים שמתקשים לנשום. קושי נוסף הוא שעד לפני 7 שנים אנשים מונשמים היו רק במחלקת טיפול נמרץ והיום יש גם במחלקות פנימיות דבר שמקשה על הטיפול בחולים".
מתי את מבינה שנגיף הקורונה ישפיע על המחלקה שלך? "ברגע ששמעתי שנגיף הקורונה עובר במידי ומתחיל בוירוס קל לדלקת גרון שגורמת לקריסה נשימתית, הבנתי שאנחנו מתגלגלים לאירוע שיכול להגיע לממדי ענק ואין באמת מערכות בריאות שיכולות להכיל את הנגיף.
''פניתי לאגף הרכש ורכשנו ציוד פי שלושה מהמאגרים שלנו. בנוסף הצטיידנו במכונות הנשמה ופניתי לטכנאי הנשמה שלמדו וכיום לא עוסקים בתחום, וגייסנו גם אותם למערכת ההנשמה. הנהלת שערי צדק מאוד קשובה לצרכים של טכנאי ההנשמה ואנחנו משתמשים בציוד בטכנולוגיות מהשורה הראשונה".
מה עובר לך בראש כשאת לובשת בפעם הראשונה את חליפת הבידוד ונכנסת ליחידת "כתר", יחידת חולי הקורונה בשערי צדק? "אין פחד. יש אמון מלא שאנחנו שליחים ובאנו לבצע את העבודה. אנחנו מתמגנים באופן מלא ונכנסים כצוות. מנהל בית החולים פרופ' עופר מרין בקשר יומיומי עם הצוותים הרפואיים ביחידת כתר, ויש הקשבה מלאה מהנהלת בית החולים לצוות הרפואי שעובד ביחידה".
איך זה נראה מבפנים? ספרי לנו על מקרה שאדם מגיע מאובחן עם קורונה, מה התהליך? "השבוע הגיע ליחידה חולה קורונה במצב קל. לאט לאט הוא התחיל לפתח קשיי נשימה ומיד קיבל מערכת חמצן פשוטה. לאחר כמה שעות יש התדרדרות נוספת במצבו וקוראים לצוות הנשמה כדי לסייע ולמנוע למצב קשה.
"הגענו ליחידה ומצאנו מטופל עם קוצר נשימה, מזיע, נאבק על כל נשימה ודמעות בעיניים ממאמץ לנשום. הצוות מניח על הפנים של המטופל את מכשיר ההנשמה לא פולשני, ותוך חצי שעה יש שיפור משמעותי ורואים שיש יותר זמינות של חמצן. אנחנו רואים שהמטופל מקבל יותר אנרגיה יכול כבר לקום, לאכול, ואפילו תוך כמה ימים להשתחרר לביתו. ללא צוות של טכנאי הנשמה הסיפור הזה היה יכול להיגמר אחרת".
האם קיים החשש שיבוא יום שבו תצטרכי להחליט את מי להנשים ואת מי לא? "למזלי לא אני מחליטה אלא הרופאים וזו שאלה שאף אחד לא יכול לענות עליה. אני מאמינה שיש לנו אפשרויות רבות ושנוכל לתת לכל מטופל מענה. המצאנו וחשבנו על המון אופציות על מנת שלא להגיע למצב הזה".
בעצם הטכנולוגים הרפואיים ובמיוחד טכנאי ההנשמה נמצאים בקו החזית במלחמה נגד הקורונה? "אנחנו יום יום בקו החזית של מערך הרפואה ומאז פרוץ נגיף הקורונה אנחנו בקו האש. הקורונה פוגעת בדרכי הנשימה, ואנחנו נדרשים לספק מכלול טכנולוגיות על מנת למנוע הרדמה פולשנית עם פיתוחים וחשיבה ומניעה של הדבקה לצוות רפואי, זהו אתגר גדול מאוד".
מדינת ישראל נערכה לצורך נוסף בטכנולוגים רפואיים? "לצערי המקצוע אינו מוסדר ומוכר מטעם משרד הבריאות. חשוב לי דווקא היום ובמיוחד ברגעים אלה שאני עם עוד 400 טכנולוגיים רפואיים שמתוכם כ-100 שעוסקים בהנשמה, לשלוח מסר למשרד הבריאות ולמנכ"ל שעומד בראשו, משה בר סימן טוב, וגם לשר הבריאות, יעקב ליצמן, לעשות הכל כדי שהמקצוע יוכר ויוסדר במשרד הבריאות. יש ביקוש למקצוע ויש לנו צער גדול שהוא לא מוסדר ולא תחת משרד הבריאות. אני מאמינה שביום שאחרי הקורונה מקצוע הטכנולוגים הרפואיים יוסדר במשרד הבריאות, לאור הצורך באנשי רפואה מיומנים שיכולים לתת מענה ברמה המתבקשת".
בחרת במקצוע לא פשוט אבל מאוד מאתגר. "בחרתי לעסוק בתחום המרתק של טכנאית הנשמה גם מתוך רצון לעבודה עם שליחות אמיתית, וגם במיוחד בנשימה, דבר שהוא כל כך ברור מאליו, אך ברגע שאדם מתקשה לנשום ואני מצליחה לסייע לו אין דבר יותר מספק מזה.
"במערכה ההנשמה יש את מנהל היחידה, ד"ר אריאל רוקח, ואת סגנית ואחראית תחום פגיה, יהודית נעים, ויחד עם עוד 11 טכנולוגים רפואיים בתחום ההנשמה. אנחנו צוות מגובש העובד במרתון יומי ומתפצלים במחלקות השונות ולצד הרופאים והאחיות אנחנו נותנים מענה טכנולוגי לאורך כל שעות היום והלילה 24 שעות 7 ימים בשבוע, ומגיעים בכל זמן כדי לטפל בצורה הכי מקצועית שיש במטופלים".
אפשר לנצח את הקורונה? "חשוב לשמור על הסגר וכמובן לתגבר את מערכות ההנשמה בציוד ובצוות שלמד את המקצוע".
מיכל מסכמת: "אני עובדת מתוך אמונה והשגחה ועושה השתדלות ומרגישה את השליחות שלי ושל הצוות שלי ושל כל מערך הרפואה בארץ ובעולם. אזרחי ישראל חייבים להישמע להוראות ולתת אימון במשרד הבריאות ולשלב זרועות של כלל הכוחות. קשה לי לראות את הסוף, במיוחד שאני רואה תחזיות לא טובות, אבל מסתכלת על היום הקרוב ועושה הכל כדי להצליח בו ולהציל עוד חיים".