שוטרים בבני ברק
שוטרים בבני ברקצילום: תומר נאוברג פלאש 90

בדיקות הקורונה שהתבצעו השבוע בריכוזי האוכלוסייה החרדיים איששו את החשש הגדול של משרד הבריאות. אחד מכל שלושה נבדקים נמצא חיובי לנגיף, אחוז גבוה בהרבה מהמצב בשאר האוכלוסייה בישראל.

במשרד הבריאות מעריכים שאם קצב ההדבקה יימשך כמו שהיה עד היום, בעוד שבוע יהיו בבני ברק לבדה כ-1,500 חולים. רק לשם השוואה, בזמן כתיבת שורות אלה בישראל כולה ישנם כ-5,600 חולים.

הטענה המרכזית שמופנית כלפי הציבור החרדי היא שהוא לא נשמע להנחיות משרד הבריאות, בעיקר בכל הקשור להתקהלויות נרחבות. כשהמגיפה הייתה בתחילתה, בשושן פורים, גורמים רפואיים - ביניהם מנהל בית החולים מעייני הישועה, פרופ' מרדכי רביד - הורו שלא להתפלל בבתי הכנסת, אבל מנהיג הציבור החרדי הרב חיים קנייבסקי הורה להמשיך את הלימודים בישיבות ובחיידרים. רק בתחילת השבוע הורה הרב לסגור את הישיבות. לדברי גורמים במשרד הבריאות המהלך נעשה מאוחר מדי ועלול לגבות מחיר כבד.

הטענות הללו מעוררות כעס בקרב הציבור החרדי. דוברים בולטים בציבור החרדי טוענים כי רובו המוחלט שומר על ההוראות, והמפרים אותן הם רק קבוצות הקיצונים, הפלג הירושלמי ונטורי קרתא. "אותו מיעוט קיצוני מוציא שם רע לכל החרדים. אסור לשים את כולנו באותה בוקסה. זאת טעות פרקטית ומוסרית", אומרת ד"ר אהובה ספיץ, ראש תוכנית סיעוד במרכז האקדמי לב. "בפועל רובו של הציבור שומר על הנהלים. אף אחד לא רוצה לעקוף את ההוראות ולא למלא אותן".

אבל אי אפשר להתכחש למספרים שיוצאים מבני ברק וירושלים. ממה נובעת ההדבקה ההמונית בחברה החרדית?

"זה שכולם רוצים לשמור על ההוראות לא אומר שהם יודעים מה הן. כבר שנים שאני מנחה קבוצות מחקר, ופעם אחר פעם עולה אותה מסקנה: בשביל להעביר מסרים בתחום הזה צריך ליצור הרבה מאוד מתווכי בריאות לציבור – אנשים שיידעו לקחת את המידע והנתונים שהציבור הכללי מקבל ולהעביר אותם לחברה החרדית בצורה נכונה".

למה זה נחוץ?

"בגלל שהציבור החרדי מדבר בשפה אחרת מהציבור הכללי. מדובר בהבדלי תרבות משמעותיים. למשל, כשמגיעה אחות ומעבירה הרצאה בפני אימהות על תזונה נכונה לתינוקות, אבל היא לבושה בצורה שלא מתאימה לאורחות החיים של הציבור החרדי, הנשים לא יקבלו את הדברים שהיא אומרת. אם ניקח למשל סוגיה שבכל שנה אנחנו נתקלים בה, חולים או קשישים ביום כיפור – אם הרופא מגיע מעמדת התנשאות על האדם החרדי שפנה אליו, פשוט לא יקשיבו לו. אותו דבר כאן: רצו להעביר את המסרים לכל הציבור, כולל לציבור החרדי, אבל לא עשו את זה בשפה התרבותית המותאמת לו".

אילו מסרים היו צריכים להימסר לציבור?

"ערכים דתיים. 'ונשמרתם', 'ואהבת לרעך כמוך', דברים שמניעים את הציבור החרדי לפעול. אבל גם את זה מישהו דתי היה אמור לעשות, כי ערכים דתיים צריכים להיות מועברים על ידי אנשים דתיים, ואז הם נקלטים טוב יותר. לא עשו את כל זה בהתחלה, ולכן הציבור לא הקשיב".

ספיץ מצביעה על נקודה נוספת שמסבירה לטענתה את הפערים במילוי ההוראות של משרד הבריאות. "צריך לזכור שאנחנו, כדתיים, בשעת משבר דווקא מתכנסים יחד – לתפילות, לחתונות, ללוויות ולעוד שורה של מצוות כמו כיבוד אב ואם. מבחינה תפיסתית קשה לציבור שלנו להבין שצריך להישאר בבתים ולא לעשות את כל זה. כשמנחיתים את זה בלי לרתום את הגורמים הרלוונטיים בחברה החרדית, בלי תיווך מתאים, הציבור חושב שמישהו מנסה לפגוע בו ישירות".

לא מחוברים למדיה

"לקח לחלקים נרחבים בציבור החרדי לא מעט זמן כדי להבין את גודל הסיפור", אומר מנכ"ל זק"א, יהודה משי זהב. "כולנו זוכרים את ההוראות שהרב קנייבסקי נתן בהתחלה לגבי הישיבות ובתי הכנסת. אבל ברגע שהצליחו להסביר את המשמעות לרב, ראינו את סיבוב הפרסה הגדול שעברו ההוראות והפסקים שלו. ברגע שהרב פסק שמותר וצריך להלשין על מי שמפר את ההוראות, הציבור בכללותו הבין שיש כאן אירוע חריג שאסור בשום פנים ואופן להקל בו ראש. הרי כולנו יודעים מה המשמעות של מלשין בחברה החרדית. זה היה השינוי הנחוץ".

משי זהב מצביע על הלוויה ההמונית שהתקיימה בתחילת השבוע כקש ששבר את גב הגמל, "אחריה גם רבני הפלג הבינו שיש בעיה חמורה, והורו להפסיק את כל ההתכנסויות ולהקשיב להוראות משרד הבריאות".

יהודה משי זהב
יהודה משי זהבפלאש 90

כמו ספיץ, גם משי זהב מצביע על בעיית העברת המידע והתיווך שלו לחברה החרדית. "יש חלקים בחברה החרדית שלא מחוברים לשום אמצעי מדיה. ההורים שלי למשל, שגרים במאה שערים, לא נחשפים אפילו לעיתונים החרדיים ולתחנות הרדיו החרדיות. איך הם אמורים לדעת מה לעשות? אף אחד במשרד הבריאות לא יצר קשר עם הרבנים כדי לרתום אותם להתמודדות. בסופו של דבר זאת הדרך היחידה להעביר את ההוראות לציבור".

דווקא ממשרד הבריאות הייתה ציפייה שכן יידע לתווך את המידע לציבור החרדי, הרי השר ליצמן עומד בראשו.

"אני לא חושב שזה נכון להפיל את האשמה על ליצמן. בסופו של יום הוא עומד באומץ מול לחצים, גם מתוך המגזר, ועושה את מה שצריך. מי שהציע להטיל סגר על בני ברק היה הוא ולא אף אחד אחר".

"חושבים שמדובר בבדיחה"

מעל פני השטח, כל הדוברים החרדים מפנים אצבע מאשימה כלפי חוסר התקשורת עם הציבור, ויחד עם זה תומכים בשר הבריאות שמגיע מתוכם. אולם בשיחות סגורות נשמעים קולות אחרים לחלוטין. "המצב בחברה החרדית איום ונורא", אומר גורם מרכזי בחברה החרדית. "אנשים לא מקשיבים להוראות, חושבים שמדובר בבדיחה. יש כאלה שמקשיבים רק בגלל שאחרת יהיה חילול השם. לא מבינים שמדובר כאן בעניין של חיים ומוות".

גורמים אחרים בחברה החרדית מאשימים ישירות את השר ליצמן. "מדובר בכישלון מוחלט. בשביל מה הוא נמצא שם, אם הוא לא יודע לרתום את המנהיגות הרבנית לפעול יחד איתו? אבל הוא לא היחיד, גם גפני נכשל בסיפור הזה. שניהם המנהיגים הפוליטיים של החברה החרדית, והרבנים והציבור פשוט לא הקשיבו להם", אומרת דמות בכירה במגזר החרדי.

הטיעון שלא נמצאה דרך לתווך את המידע לציבור מעורר גיחוך בקרב אותם גורמים. "זה טיעון לא רציני, שכל מטרתו לזרוק את האחריות מהחברה שלנו על המדינה. הרי כשרוצים להודיע על לוויה יודעים להוציא רכב שמכריז על זה. כשרוצים להוציא אנשים להפגנה יודעים טוב מאוד איך לעשות את זה. אין באמת בעיה בדרך העברת המסרים, העניין הוא שהראשים נכשלו. בפועל במשך זמן רב לא הקשיבו להנחיות".

אחת הבעיות המרכזיות בהפצת הנגיף בחברה החרדית היא הפלגים הקיצוניים שמפרים במודע את ההנחיות. "כל מי שביקר במאה שערים בחודשים האחרונים יכול היה לראות על הקירות ציורים של דגלי חמאס. זאת קבוצת מיעוט שבכוונה מפרה את ההוראות", אומר משי זהב. "בעיני רוב הציבור החרדי הם פצצה מתקתקת, הבעיה היא שאף אחד לא יודע מה לעשות איתם. ביום שני עצרו 20 אנשים מתוכם והלחימו את הדלתות של בית הכנסת ישועות יעקב, בית הכנסת המרכזי במאה שערים. אבל ברגע שאותם חבר'ה שוחררו בערבות הם פרצו את הדלתות ופתחו את בית הכנסת. זאת מכה שאנחנו לא יודעים איך להתמודד איתה".

איך אפשר לעצור אירועים כאלה?

"קודם כול, צריך להכניס אותם לסגר. פשוט להרחיק אותם מהרחובות. אבל מעבר לזה, צריך לרתום את רבני העדה החרדית כדי להוקיע אותם מבחינה ציבורית. רק ככה נוכל להשתלט עליהם".

ספיץ מציינת נקודה נוספת שמקשה על בידוד אפקטיבי ברחוב החרדי: "אנשים שוכחים שמדובר במשפחות מרובות ילדים, באזורי מגורים צפופים, וזה יוצר בעיה קשה. למעשה אין כמעט פתרונות כדי להעסיק את הילדים כל הזמן הזה, וגם אין באמת אפשרות לשמור מרחק זה מזה. זו בעיה שצריך למצוא לה מענה. אני אישית מעבירה לילדים שלי כל מיני פעילויות שאני מוצאת שאפשר לעשות עם הילדים, אבל לאחרים אין את זה. זה עוד תסמין של אותה בעיה: מגיעים רק עם הפטיש על הראש של החברה, אבל לא מנסים למצוא פתרונות לבעיות הייחודיות שלה".