ממשלת אחדות, יודע כל פוליטיקאי, היא ממשלת שיתוק. נכון לשעת כתיבת שורות אלו קיבלנו שיתוק, רק בלי החלק של הממשלה. שבוע חלף מאז שגנץ פירק את כחול לבן בזריזות, אבל נתניהו לא ממהר להרכיב איתו קואליציה. הקריאה הבהולה לממשלת חירום למאבק בקורונה התחלפה במשא ומתן דקדקני ומייגע.
אחרי ההבנות העקרוניות על חלוקה פריטטית ורוטציה, בשני הצדדים מנסים להבין על מה זה בעצם תקוע: בליכוד טוענים שמדובר בשאלות אידיאולוגיות – החלת הריבונות על יו"ש במסגרת תוכנית המאה והשליטה בתיק המשפטים. בכחול לבן טוענים שהדיונים הם בעיקר פרסונליים, וקשורים לתסיסה בקרב חברי גוש הימין והליכוד, שרואים כיצד כוחם ומשרדיהם יילקחו מהם ויועברו לחבורתו של גנץ.
גנץ, בחוסר ניסיון פוליטי ותחת הדד-ליין הקשיח שהציב בג"ץ למינוי יו"ר כנסת (לבקשת כחול לבן), מצא את עצמו עם מפלגה משוסעת באופן בלתי הפיך מבלי שביטח את עצמו מראש מול נתניהו עם הסכם, ולו בראשי פרקים. בסביבתו יש מי שנערך לאפשרות שזה ייגמר בלי ממשלה, ומנופף מול הליכוד בשוט היחיד שנותר: חידוש החקיקה הפרסונלית נגד נתניהו. הוא יחזור מושפל וחבול לחבריו שהופקרו, ויציע להם להתאחד שוב לצורך המכנה המשותף היחיד שנותר להם. אבל גם הוא יודע שלהנהיג את השמאל-מרכז הוא כבר לא יוכל.
התרחיש הזה נידון בעיקר באגפים הקונספירטיביים של המערכת הפוליטית. שם חושדים שנתניהו שוב מתעתע בגנץ בניסיון להוריד את מחירו, או אפילו להקים ממשלה בלעדיו, אבל ההנחה הרווחת היא שממשלת אחדות קום תקום. מרגע שנתניהו ירצה, אפשר לפתור את נקודות המחלוקת בתוך כמה שעות.
בכחול לבן דורשים ממשלת חירום שתעסוק בחצי השנה הראשונה אך ורק במשבר הקורונה, ובמקביל תגבש קווי יסוד שיאושררו לאחר שיעבור זעם הנגיף. בליכוד מבקשים לקבוע כבר עכשיו קווי יסוד לשלוש השנים הבאות ודורשים חופש הצבעה בשאלת הסיפוח, מבלי להמתין להסכמה הבינלאומית הרחבה שדורש גנץ. בכחול לבן דורשים בתמורה חופש הצבעה בכל החוקים הקשורים לשלטון החוק, או דת ומדינה.
עם כל הכבוד לאידיאולוגיה, עיקר הזמן מוקדש לשאלות הפרסונליות: חברי הכנסת של כחול לבן דרשו מגנץ "רק לא יולי" כיו"ר הכנסת. התעקשות מוזרה מול החלופה שמציע הליכוד - יריב לוין, שיהיה הרבה פחות עדין ומנומס בהתנגשויות עם בג"ץ. גם בליכוד יש וטו אישי - על אבי ניסנקורן כמועמדו של גנץ למשרד המשפטים. גם במקרה הזה יש מי שטען שההתעקשות תמוהה: ניסנקורן נחשב גמיש יותר וניתן להגיע איתו להבנות, לעומת חילי טרופר נעים ההליכות אך העקשן והעקרוניסט.
אבל עיקר הבעיה של נתניהו היא בתוך הבית: מ-16 שרי הליכוד יישארו בין שמונה לעשרה. חצי מהליכודניקים שיושבים סביב שולחן הממשלה ייאלצו להיפרד מהתואר, מרכב השרד ומהלשכה ולחזור לשוחות הפרלמנטריות בוועדות כחברי כנסת מן המניין. שובל המקופחים יהיה ארוך ויכלול בכירים רבים. שלושה תיקים מרכזיים יישארו במפלגה: האוצר שמיועד לישראל כ"ץ יותיר את ברקת המאוכזב עם עוד הבטחה שלא מומשה. את התחבורה תובע גלעד ארדן, שייפרד מביטחון הפנים אשר צפוי לעבור למירי רגב. מה יקבל יריב לוין על נאמנותו? מה יישאר לאמיר אוחנה הפופולרי והמקורב למשפחת נתניהו לאחר שתיק המשפטים יילקח ממנו? ועוד לא דיברנו על גלנט, שטייניץ, אלקין, הנגבי, אקוניס, חוטובלי, אמסלם ואלי כהן. כל אחד מהם נעלב מעצם המחשבה שיכהן כשר ברוטציה.
נתניהו מנסה לקושש בשבילם פרסי ניחומים כמו תפקיד השגריר באו"ם (חוטובלי שהייתה סגנית שר החוץ היא מועמדת בולטת). החשש בבלפור הוא שסיעת הממורמרים במפלגה אולי לא תוכל לצאת למאבק בימי קורונה, אבל תהפוך לנקודת התורפה ביום שאחרי. ראש הממשלה יצטרך בלוק יציב בכנסת כדי לצלוח את אתגריו המשפטיים, אבל מחנה סער בליכוד יכול בינתיים להכפיל את כוחו, ותמיכתו במנהיג המפלגה כידוע אינה אוטומטית. בתרחיש קיצון, אחרי פילוג כחול לבן, מי ערב לו שגם בליכוד לא יימצא שליש סיעה שיבקש לפרוש?
איגוף מימין
החיסרון הבולט ביותר באחדות הנחוצה הוא הזזת נפתלי בנט מתפקיד המפתח שהוא ממלא בעיצומו של המשבר. המחיר הפוליטי והמחיר האישי הם חלק מהמשחק, אבל בנט בולט כאחד השרים שמתפקדים באופן הטוב ביותר: יוזם, מסתער, לומד, מתייעץ, משתף את הציבור. גם אם השיקול שמנחה אותו הוא יחסי ציבור, המרוויחים הם אזרחי ישראל והמאבק בנגיף. אפשר רק לקוות שגנץ או אשכנזי ימשיכו את הקו שבנט הוביל במשרד הביטחון, ושנתניהו יתגבר על נטייתו הטבעית להקטין את בנט ולהתקוטט איתו, וישאיר אותו בתפקיד מפתח בקבינט הקורונה.
המשא ומתן הפוליטי בין השניים אינו מבשר טובות. בליכוד הציעו לבנט את החינוך ותיק קטן נוסף שיועבר ברוטציה בין סמוטריץ' לשקד. מה עם רפי פרץ? לנתניהו והבטחותיו הפתרונים.
בנט מבין שתיק הביטחון לא יוכל להישאר בידיו, אבל תובע אחד משני התיקים הבכירים שנותרו: אוצר או חוץ. האוצר הוא בעל משקל כבד, אבל יהיה תפקיד כפוי טובה מאוד אחרי המשבר, ובכל מקרה בליכוד לא מתכוונים לוותר עליו. החוץ כרגע מיועד לכחול לבן, אך שם עשויים לוותר עליו. זהו תיק בכיר וקל לתפעול, אבל תחת נתניהו כראש ממשלה הוא חסר השפעה ומתסכל. בנט דורש בנוסף לכך עוד שני תפקידי שרים כדי לשמר את כוחה הקיים של ימינה, בטענה שגם החרדים לא נשחקים למרות ממשלת האחדות.
בליכוד טוענים שמפתח של שלושה שרים לששת המנדטים של הציונות הדתית הוא מופרז ומופרע בממשלת אחדות שבה הליכוד על 36 המנדטים שלו צפוי להסתפק בשמונה, וימינה, שעכשיו מיוצגת הרבה מעל לכוחה, בסך הכול תחזור לגודלה הטבעי או שתישאר בחוץ. נתניהו, שהקפיד באופן עקבי לא לתת לאף פוליטיקאי בימין לצמוח גבוה מדי בסביבתו, גם הקפיד בשנים האחרונות שלא להשאיר מי שיאגף אותו מימין. עכשיו הוא יצטרך לבחור על איזה מהעקרונות הלא קדושים הוא יצטרך לוותר.
לא איום, אחים
התפרצות השנאה החריפה לחרדים בצל הקורונה מסוכנת לא פחות מהנגיף ועלולה להישאר כאן הרבה אחריו. חרדת המגיפה הפכה לחרדה מהחרדים. השיח כלפי המגזר החרדי הפך מכליל, בוטה ומשתלח. המבט על ציבור של יותר ממיליון נפש נהיה שטוח ואטום. החרדים הם לא אחים, הם איום. לא מדברים איתם אלא עליהם. ההתמודדות של אגפים נרחבים בחברה ובפוליטיקה הישראלית עם הבעיה האמיתית שמשתקפת מנתוני התחלואה בריכוזים החרדיים נעדרת כל סולידריות.
איני בא להסיר גרם של אחריות מהפרטים, מהקולקטיב או מהנהגה החרדית, אבל חשוב להבין את הנסיבות שהובילו את החרדים למצב הזה - תנאי חייו של המגזר, חוסר ידע, חוסר אמון, חוסר יכולת, וגם אוטונומיה והזנחה ארוכת שנים בעצימת עין של מדינת ישראל – ובעיקר, חשוב כעת להתמקד בפתרון הבעיה. זהו לא כתב הגנה אלא כתב הבנה.
החברה החרדית נתונה במשבר חריף יותר מכל קבוצה אחרת בישראל. בריאותית, כלכלית, חברתית ומנהיגותית. ראו את בהלת הקורונה שאוחזת בתושבי הערים הסמכות לבני ברק, והבינו את האימה שאוחזת בתושבי העיר עצמה. מרבית התושבים שספונים בבתיהם עוקבים בבעתה אחרי מספרי החולים המטפסים בעיר. אלו חבריהם, מכריהם, בני משפחותיהם. הם גם רואים מחלונות הבית את מקצת שכניהם שמסכנים אותם, ושומעים את הקריאות להסגר מלא על העיר, ולא יודעים לאן להוליך את המצוקה ותחושת המחנק.
הניתוק מהמדיה, חלק מהאידיאולוגיה החרדית בימי שגרה, לא רק גרם להבנה מאוחרת של חומרת המצב, אלא מעצים כעת את תחושת הכאוס וחוסר הוודאות.
גם רעשי המשנה של הקורונה מכים בעוצמה במגזר: המשבר הכלכלי ששוטף את ישראל כולה מיתרגם באופן מיידי לאלפי משפחות שסובלות ממחסור ורעב כפשוטו במגזר העני בישראל. אלו שבתחתית שרשרת המזון הם הראשונים לטבוע.
ערכיה הבסיסיים של החרדיות נתונים תחת מתקפה של אויב בלתי נראה. הקהילתיות שנחשבה לסוד כוחו של המגזר הפכה לנקודת תורפה. אפילו הבית הפרטי והמשפחה הפכו לאיום בגלל הצפיפות וההדבקה בין איש לאחיו. מעגל החיים היהודי, על שמחותיו ואבלו, נמצא כעת על המוקד. בריתות, חתונות ולוויות הופכות ממרכז החיים התוססים למוקד אסון. גם הציות לרבנים, עוד אבן יסוד בתפיסת העולם החרדית, התגלה כמסוכן, וההוראות שמגיעות מההנהגה סותרות ומבלבלות.
הקורונה מטלטלת ומערערת את החברה החרדית ואת תפיסותיה בעוצמה רבה. אפשר לבקר את החרדים על השאננות והיוהרה, על ההסתגרות ואפילו על הבחירה בחיי עוני. עוד יהיה זמן לכל זה. אפשר להעריך ולקוות שגם בתוך המגזר ייערך חשבון נפש נוקב. אבל כעת מבחנה של האנושות הוא גם מבחן של אנושיות.
טוב עושה משטרת ישראל שמטפלת ביד ברזל בקומץ מפירי הסדר וההוראות, אבל טוב יהיה אם החברה הישראלית תתגבר על האינסטינקט הטבעי של ההרחקה ותיוג האחר, ותושיט את ידה בסולידריות אל אחינו ברוב החרדי הדומם, המבועת והמבוהל בשעתו הקשה.