יגאל קליין
יגאל קלייןצילום: עצמי

כך נפתח היום בדו שיח על הרצון שלי לחבור לחברי תנועת הבוגרים של בני עקיבא שמחלקים מנות לקשישים בגילה.

יש שמועות על חבר'ה שמתנדבים ונדבקים, יש חששות אמיתיים מכל יציאה החוצה, יש מספיק משימות גם בלי זה. הכל נכון.

ואז יצאנו אישתי ואני, לצורך שעומד בקריטריונים של משרד הבריאות ופתאום מצאתי את עצמי בירושלים באותן שעות בהן קבוצת הווטסאפ קראה לכל מי שיש לו רכב להגיע ולעזור כי צריך עוד ידיים עובדות.

ברחבת המתנ"ס ממש חמ"ל: קציני וחיילי פיקוד העורף, לוחות משימה, סטודנטים מתנדבים, חברי תנועת הבוגרים והקיבוץ העירוני , תושבי השכונה שמגיעים פשוט לעזור ומעל הכל עשרות עשרות ארגזים פזורים שמכילים מאות מנות לימים הקרובים לאלה שלא יוצאים ונאבקים במגיפה בצורה הכי מורכבת,חוד החנית שלנו במלחמה הזו :"קבוצת סיכון" קוראים לזה.

מקבל ארגז, מקבל רשימת שמות וכתובות ותדריך: "אתה מניח את המנה בפתח הבית ואז יוצא מהבניין ומתקשר לעדכן את הנמען שהמשלוח מחכה בחוץ" בזווית העין אני רואה על אחת הכתובות את המילה מופת מה זה שאלתי את האחראית? אה, פשוט.. ניצול שואה. ענתה.

נכנסים לבניינים, המסיכה על הפנים, הכפפות על היד, החשש מהלא מוכר וההבנה שמישהו מחכה שם, עוד מנה, עוד דלת ועוד כניסה לבניין ופתאום אני נזכר שלפני בדיוק חודש הסתובבנו גם בבניינים דומים מאוד, דפקנו בדלתות, דירבנו אנשים לצאת לקלפיות, שאלנו אם צריך עזרה או הסעה ואז שמענו את הקריאה: "נבוא אתכם להצביע אבל אתם אל תגיעו רק בשעת בחירות כשאתם צריכים את הפתק שלנו, בואו גם כשהלב שלנו צריך אתכם, בואו גם בזמנים אחרים ותביעו התעניינות, קשר, אהבה". הגיעו זמנים אחרים והנה דור מבוגר אהוב ויקר, הנה אנחנו באים.

יעל מעדכנת בטלפון את כל מי שקיבל מנה ואז מגיעים הרגעים המרגשים בהם נשמעת תודה המחממת את הלב, הרגעים המאפשרים הזדמנות לאחל זה לזה חג שמח, נחת, בריאות, בריאות לכולם.

הרבה מחשבות יושבות על הלב בימים כאלו אבל היום שוב מתחדדת ההבנה שתנועת בני עקיבא הגדולה והיקרה שלנו צריכה לראות את המציאות, לאגור כוחות ולומר בענווה למי ששלח אותנו לעשות טוב בעולמו: הנני.

מוקדש באהבה ענקית לדור המבוגר שבזכותו אנחנו כאן ולדור הצעיר שנותן הכל כדי שנעבור את זה יחד