חברותיה של רנה שנרב דורשות צדק

חברותיה של רנה שנרב שנרצחה במעיין דני מוחות על פסק הדין של בג"ץ. "קירות יכולים להיבנות מחדש אבל את רנה אף אחד לא יכול להחזיר".

חזקי ברוך , ט' בניסן תש"פ

רינה שנרב הי"ד.
רינה שנרב הי"ד.
צילום: באדיבות המשפחה

רנה שנרב, חברה שלנו, יצאה ביום שישי בבוקר לטייל עם אביה הרב איתן ואחיה בעין דני ונרצחה בדרך לשם. רנה היתה נערה מיוחדת וחברה מדהימה.

אי אפשר לתאר במילים את הכאב שאנחנו מרגישות מאז הרצח שלה. היא חסרה לנו בכל כך הרבה מובנים ובכל כך הרבה מסגרות.

בשבועות האחרונים בג״ץ קיבל עתירה שהגישה המשפחה של המחבל השלישי מהחולייה שרצחה את רנה, והחליט להקטין את העונש שיועד לו. במקום הריסת הבית בשלמותו, תיהרס רק הקומה העליונה שבביתו.

בעתירה, משפחתו של המחבל טענו שאם בג״צ יחליט להרוס את הבית הוא יפגע באחת מזכויות האדם שלהם ובעקבות הטענה בג״צ ביטל את ההריסה של הקומה התחתונה. אנחנו שואלות, לא ממקום פוליטי, לא ממקום של התרסה, אלא ממקום של כאב עמוק ורצון להבין, למה לעובדה שהמחבל פגע בזכות האדם הכי בסיסית של רנה - בזכות לחיים, ומעולם לא הביע חרטה על כך, למה לזכות הזאת לא התייחסו בביטול ההריסה?

עורכי הדין של המחבל טענו שבבית קיימים דברים שחשובים עבור המשפחה ויש להם ערך רגשי, כמו קירות, תמונות וחפצים של בני הבית.

אבל המחבל ההוא, אותו בן למשפחה הזאת, לא חשב פעמיים באותו יום שישי, והפעיל את מטען החבלה.
בפעולה הקטנה הזאת של לחיצת הכפתור, הוא החריב חיים שלמים.

קירות יכולים להיבנות מחדש, תמונות אפשר לצלם שוב, אבל את רנה אף אחד לא יכול להחזיר. את הכאב שאנחנו, החברות שלה, מרגישות מאז הרצח אף אחד לא יוכל למחוק, ואת החלל שהיא השאירה אחריה אף אחד לא יוכל למלא.

לא היתה שום סיבה לרחם על ביתו של המחבל בזמן שהוא רצח את רנה באכזריות. בזמן שהוא החליט בשבילה וגמר את החיים שלה, שנייה לפני אותה לחיצה על הכפתור הוא היה צריך לדעת שההשלכות יהיו חמורות, ואולי, רק אולי רנה שלנו עדיין הייתה מסתובבת בנינו ומחייכת את החיוך שלה.

ברור לנו שגם הריסת הבית בשלמותו לעולם לא היתה משתווה ללקיחת החיים של רנה. אבל אנחנו חושבות שזה העונש המינימלי שאפשר לצפות לו מהמדינה שלנו. המדינה צריכה לפעול ברגישות כלפי רנה, כלפינו, כלפי האזרחים שלה ולדאוג לביטחונם. לא לרחם על רוצח.

מבחינתנו, ביום אחד פשוט איבדנו אותה, בלי התרעה מוקדמת. ומאז היא חסרה לנו בכל יום, ובכל דקה.
אנחנו רוצות, מתחננות שהצדק ייעשה. לא בשבילנו אנחנו מבקשות, אלא בשביל רנה. אנחנו רק רוצות שהצדק ייעשה.

המדינה צריכה לדאוג שהעונש שהמחבל יקבל יהיה מקסימלי. יהיה מרתיע. שלא תהיה עוד משפחה שבשנייה היא מאבדת הכל. שלא יהיו עוד ילדות בנות 17 שיבינו במלא מובן המילה מהו שכול ואובדן.

שלא תהיה ילדה ששוב נעקדת על מזבח הארץ. אנחנו רק רוצות שפעם הבאה האיש שמאחורי הכפתור יעצור רגע ויחשוב. יחשוב האם זה באמת שווה לו. שיבין מהו הערך של לקיחת חיים.

אנחנו מוחות על ויתור חלק מהעונש הכל כך קטן והלא מתאים לנזק שהמחבל עשה. אנחנו פונות ללב שלכם. רק תבינו. תבינו מה זאת חברה. מה זאת אחות. מה זאת בת. אנחנו רק רוצות שתבינו כמה כאב יש בהחלטה הזאת. הבקשה שלנו הכי לגיטימית בעולם. אנחנו רוצות לכבד את רנה. לכבד את החברה שלנו ולדעת שעשינו כל מה שיכולנו כדי שלא יקרו עוד דברים כאלה. אנחנו רוצות ללכת לישון בשלוה.

לדעתנו צריך להיות ברור שבמדינת ישראל לא עוברים על רצח של תושבים בשתיקה. אנחנו לא נעבור על זה בשתיקה. הבית של המחבל צריך להיהרס בשלמותו, בדיוק כפי שנקבע במשפט, וכמו שמגיע למי שלוקח חיים של אחרים. מי שמרחם על אכזרים - סופו שיתאכזר על רחמנים.