אז מה יהיה עם הקורונה?

מה יקרה למגיפת הקורונה אחרי פסח? מתי נחזור ללימודים ולעבודה? מתי כל הסיפור הזה יסתיים, ואיך כל זה ישנה את העולם שסביבנו? טור

שלמה פיוטרקובסקי , י"א בניסן תש"פ

שוטרים וחיילים בפעילות אכיפה
שוטרים וחיילים בפעילות אכיפה
צילום: דוברות המשטרה

נתחיל בבשורות הטובות: אנחנו לא איטליה וגם כנראה לא בדרך לשם. נכונו לנו עוד ימים קשים מאוד, אבל אם אנחנו מבינים נכון את המצב, המערכת לא צפויה לקרוס.

זה כמובן לא אומר שלא נראה הרבה מאוד מתים מקורונה. זו מגיפה, ואי אפשר לבלום לגמרי את ההתפשטות שלה. היא פגעה ותפגע בהרבה מאוד אנשים, בעיקר קשישים ומבוגרים, וגם צעירים יותר שסובלים ממחלות רקע.

יהיו פה עוד הרבה מאוד נפטרים מקורונה, אבל החדשות הטובות הן שהמערכת תדע להתאמץ ולהיאבק במידה משמעותית על החיים של כל אחד מהם. המשמעות: שיעור התמותה בישראל יהיה על הצד הנמוך לעומת מדינות אחרות בעולם.

ומה עם הדיווחים על אנשים צעירים מאוד שנפטרו מקורונה?

ביולוגיה זה לא פיזיקה. תמיד ישנם חריגים. ועדיין, הסיכוי של אדם שאיננו סובל ממחלות רקע משמעותיות למות מקורונה בגיל צעיר הוא לגמרי זניח. זה ממש לא הסיפור

מה עם החרדים?

בכל הערים החרדיות יש תחלואה גבוהה בקורונה יחסית לממוצע הארצי בפער ניכר. יש לזה הרבה סיבות, אבל זה לא מאוד חשוב. למרות זאת, זה מדאיג בעיקר כשמדברים על בני ברק, מאחר ששם, בניגוד למרבית הערים החרדיות, יש ריכוז של אוכלוסיה מבוגרת. בערים כמו אלעד, ביתר עילית, מודיעין עילית וכדו' האוכלוסיה מאוד צעירה יחסית ולכן פוטנציאל הנזק מהידבקות רחבה קיים, אבל לא ממש מאיים על המערכת.

בני ברק כרגע היא אסון הומניטרי. אבל האור בקצה המנהרה הוא שבסוף מדובר בעיר לא מאוד גדולה וגם שם, ברגע שהמערכות יסתנכרנו, אפשר יהיה להקטין את ממדי הצרה. האם זה הולך בכיוון הנכון? אני מקווה שכן

מתי חוזרים לשגרה?

עוד שנה וחצי עד שנתיים. כן, זה נשמע המון זמן, אבל זה פחות או יותר משך הזמן שייקח עד שמדינת ישראל והעולם כולו יחזרו לאורח החיים שהכרנו עד פרוץ מגיפת הקורונה. למה? כי כל עוד אי אפשר לתת חיסון אפקטיבי נגד הנגיף לכל מי שחצה את גיל 60 פלוס לכל מי שמשתייך לאחת מאוכלוסיות הסיכון האחרות, אנחנו צפויים לחוות התפרצויות חוזרות של הנגיף שיחייבו לנקוט צעדי שליטה.

זה אומר, למשל, שהתעבורה הבין מדינתית תמשיך לדשדש מאוד, שכינוסים יהיו רק ברמת הנחוץ ממש. זה אומר שאת סבא וסבתא יבקרו רק הנכדים והנינים שחלו בקורונה והחלימו. היתר יהיו אתם בקשר בעיקר בזום, ועוד ועוד. מי שמפנטז על שבועות בבית מלון עם כל המשפחה המורחבת כפיצוי על ליל הסדר בחיק המשפחה המצומצמת, שיחשוב יותר בכיוון של שבועות תשפ"ב.

אז עכשיו כולנו נשב בבית שנתיים?

חס וחלילה. אנחנו לא נעמוד בזה ומדינת ישראל כולה תקרוס (יחד עם כל העולם). מה שנראה כנראה החל מל"ג בעומר, פחות או יותר, זו כניסה למדיניות של ניהול סיכונים בתחום הבריאות. ברגע שמדינת ישראל תצליח לבודד את המקומות בהם המגיפה משתוללת היא תנסה לבצע "בידוד כפול". לבודד את כל החולים הידועים ומי שבא אתם במגע, בשאיפה שזה יהיה כמעט כל החולים הקיימים, ובמקביל לבודד עד כמה שניתן אוכלוסיות סיכון. אין אפקט לביצוע כל אחד משני סוגי הבידוד הללו כשלעצמו, משום שיש בו יותר מדי "חורים". רק השילוב של שניהם עשוי לספק לאוכלוסייה מידה סבירה (וממש לא מוחלטת) של הגנה.

כל זאת בצל הסכנה שתהיינה התפרצויות חדשות שיחזירו את כולנו לבתים לחודש-חודשיים עוד פעם-פעמיים בשנתיים הקרובות. כן, השנתיים הקרובות הולכות להיות מאוד קשות. זה לא סיפור שתוך חודש וחצי יהיה מאחורינו. ועדיין, בהחלט יש מקום לאופטימיות.

ומה יקרה אחרי שיסתיים משבר הקורונה?

כל משבר משמעותי משפיע על האנושות בכל מיני אופנים. משבר הקורונה הוא בהחלט אחד כזה. יש לו מאפיינים יחודיים מאוד, מאחר שהוא כמעט גלובלי. כלומר, ככל הנראה עד לתום המשבר כל העולם יחווה אותו. מרבית תושבי הגלובוס הזה ישאו אתם לכל חייהם את זכרון מגיפת הקורונה והסגר של שנת 2020, ויהיו לנו המון סיפורים לספר לילדים ולנכדים שלנו. זה בטוח.

אבל מי שמנסה כבר עכשיו לספר לכם איך כל זה -ישנה את שוק העבודה/ישפיע על הכלכלה הגלובלית/ישנה את הקפיטליזם המערבי מיסודו/יוכיח לכל עמי תבל שרק כלכלת שוק היא המזור לכל תחלואי העולם/ישנה את מבנה המשפחה המערבית ויחליש אותה, או אולי דווקא יחזק אותה/יהפוך מן היסוד את האופן שבו אנחנו חווים יחסים חברתיים - הוא כנראה נביא שקר.

את האופנים שבהם המשבר הזה שינה את העולם יוכלו להעריך היסטוריונים בעוד יובל שנים, לא לפני כן. עד אז - הכל ספקולציות בשקל ותובנות בלירה לצרכי כתבות בעיתון.