פרופ׳ אלון הרשקו:
אל תחששו להגיע לבית חולים, קחו את התרופות שאתם זקוקים להן

מנהל מחלקה פנימית בהדסה מספר על הפרדת מחלקות הקורונה משאר בית החולים, קורא לחולים לא לחשוש מבתי חולים ומתרגש מהתמיכה האזרחית.

שמעון כהן , י"ב בניסן תש"פ

להפעיל שיקול דעת
להפעיל שיקול דעת
צילום: TPS

האם אנחנו חוששים להגיע לבתי החולים מחשש להידבק שם בקורונה? על השאלה הזו משיב פרופ' אלון הרשקו מנהל מחלקה פנימית בהדסה ומתאר את ההיערכות וההתמודדות בבתי החולם מחשש ההדבקה גם של מטופלים וגם של צוותים רפואיים.

לדבריו נושא החשש מהגעה לבית חולים היא "אחת השאלות המרכזיות במגפה", אך "מי שצריך להגיע לבית חולים שיגיע. אנחנו זוכרים את הפרסומים על מצבים של חולשת פנים, חולשת צד וחשש לאירוע מוחי, צריך לטפל בהקדם.

״אם יש לחצים בחזה וחשש להתקף לב צריך לבוא מיידית ולטפל. אם לא נטפל מיידית במחלות הללו אפשר לאבד רקמת מוח או רקמת לב ולפגוע באיברים חיוניים. הטיפול במחלות הכרוניות לא השתנה בגלל הקורונה. יש לנו את האפשרות לבודד את מי שמגיע מחולי הקורונה ואנחנו מטפלים גם בזה וגם בזה".

פרופ' הרשקו מתייחס לתחושה שעלולה לעלות, לפנות את הצוותים הרפואיים לענייני הקורונה ולא "להטריד" אותם בעניינים אחרים. "מה שאני אומר הוא להפעיל היגיון. אכן יש פניות לבתי חולים שאפשר לפתור בקהילה או עם רופא בחוץ. אבל מחלות חריפות שדורשות התערבות מיידית כמו שבץ מוחי, התקף לב, החמרת אסטמה ומחלות דומות צריך לטפל. אנחנו חושבים עדיין שהמחלות שאינן קורונה מסכנות ביחד יותר מהקורונה. אנחנו מטפלים גם בזה וגם בזה".

עוד מוסיף פרופ' הרשקו ומדגיש כי "צריך לקחת בבית את התרופות ולא לחשוב שאולי לא אקח את המשאף כי שמעתי שסטרואיד וקורונה לא טוב ביחד. צריך לקחת את הטיפול הקבוע והטוב באסתמה. זה לא הזמן לאלתר ולשנות".

על דרכי הבידוד בתוך בתי החולים שגם בעיתות שגרה נמצאים בלחץ וחוסרים, אומר פרופ' הרשקו: "בית החולים הדסה נערך בצורה צבאית מסודרת להפרדת כוחות. יש לנו בניין אחד של החולים השגרתיים, ויש בניין אחר לגמרי ששם מרוכזות מחלקות הקורונה. פיתחנו גם צורת עבודה שמפרידה בין החולים מההתחלה. יש אתר שאליו לוקחים את החשודים, מאבחנים אותם ומעבירים במסלול נפרד למחלקות הקורונה. למיטב ידיעתי אין מקרים של הדבקה בהדסה, כך שלמעשה החשש לא קיים במציאות".

על היערכות הצוותים הרפואיים עצמם על מנת למנוע הידבקות שלהם בנגיף אומר פרופ' הרשקו: "שינינו את צורת העבודה כדי להתאים אותה למגפה. אנחנו לא מסתובבים בבגדים אזרחיים אלא בבגדי בית חולים ועם מסכה בכל שטח בית החולים. אנחנו נכנסים כמו אסטרונאוטים למחלקות הקורונה, עם מיגון, מסכות, כיסויי נעליים וכו'. עם כל החשיפה והטיפול ברוך ה' אין שום הדבקה של הצוותים כי אנחנו מתמגנים כראוי".

האם המיגון הרב אינו מונע את המגע ההכרחי של רופא או אחות במטופל על מנת לבצע את הטיפול הנדרש? פרופ' הרשקו מבהיר כי אכן "יש בעיה עם הקורונה בגלל עניין הבידוד. חולה נמצא במחלקה מבודדת והוא מרוחק מהמשפחה שלו שלא יכולה להיכנס ולצאת, וזה יוצר תחושת בדידות וחוסר תקשורת. אנחנו נכנסים פנימה ואז לא רואים את הפנים אבל אנחנו מגיעים לחולים, נוגעים בהם, בודקים ריאות ולב, מודדים חמצן בדם, וכשאנחנו לא נמצאים הם ניגשים למסך ומחדר הבקרה אנחנו מדברים איתם פנים בפנים. במסך טלוויזיה אנחנו רואים זה את זה ומדברים על כל דבר ועניין".

"אנחנו מאוד מקפידים להיות בקשר טלפוני עם המשפחות, כי אנחנו כצוות מודעים ללחץ ולדאגה כשנמצאים בניתוק כזה. אני פותח את הבוקר בשיחות עם משפחות, מעביר אינפורמציה ומיידע על הבעיות. בינתיים זה עובד טוב כי אנחנו מקבלים תודות מהמשפחות והקרובים על מסירת האינפורמציה והפחתת הדאגה".

עוד נשאל פרופ' הרשקו אם צוותי הרפואה חשים את החיבוק וההערצה של החברה הישראלית כלפיהם, והוא משיב בחיוב רב: "אנחנו מרגישים מאוד. מגיעים למחלקות שליחים עם אוכל ומכתבי תודה וזה מאוד מרגש. זה קצת מזכיר מלחמה כששולחים חבילות לחיילים. אנחנו מרגישים שאנחנו בחזית המלחמה ומרגישים את אהבת הציבור בצורה שאי אפשר לטעות בה".