ח"כ עומר ינקילביץ'
ח"כ עומר ינקילביץ'צילום:רמי זרנגר

בני ברק. העיר בה גדלתי בחלק משנות ילדותי. מעצמה של תורה, מעצמה של חסד, של אנשים נפלאים ונעימים, של שמחה, של משפחות גדולות. וכן, גם מקום של צפיפות, ויכולות כלכליות דלות.
והיום, אותה בני ברק, היא עמוד הקלון הלאומי.

וזה כואב. כי החרדים בבני ברק אינם אויבי האומה. הם לא מרעילי בארות ומפיצי מגפות. יש משהו נוראי בעליהום הלאומי עליהם, כביכול הם אשמים במגפת הקורונה בישראל. יש ניחוח וצליל לא נעים בהשתלחות המתפרצת עליהם. הניגון נשמע איום, הרבה מעבר לביקורת הטכנית על הבעיות.

התחרות בין הכתבים והמערכות הפכה לצערי לדיבוק כפייתי, "מי יביא יותר חשיפות שליליות על חרדים / נציגים חרדים ו/או רבנים המפרים את ההנחיות", וברוח ליל הסדר הקרב ובא, "וכל המרבה הרי זה משובח".

האזנתי בקשב רב למומחים, הם לא טענו שהחרדים מופקרים, שהם מצפצפים על ההוראות, שלא אכפת להם מהתפרצות הנגיף. שמעתי הסברים מגוונים על הצפיפות הבלתי נסבלת בבני ברק, על הדירות הקטנות, על כך שההנחיות לבידוד במקומות הללו היו למעשה הוראות להדבקה בפועל של כל בני המשפחה... אז יכול להיות שהאשמים הם לא רק הבני ברקים, אלא גם מי שנתן להם את ההנחיות הלא מתאימות הללו?!

שמעתי גם ביקורת על העברת המידע. חלקים גדולים בציבור החרדי אינם חשופים לתקשורת. לא רק לטלוויזיה, לחלקם אין בבית גם רדיו, חיבור לאינטרנט וסמארטפון. האסימון להעביר להם את המידע באמצעים חלופיים כמו רמקולים ברחובות, גם באידיש, נפל לגורמים הרלוונטיים רק בשלב מאוחר יותר.
אז נכון, יש את המיעוט הזניח של הפלג הירושלמי וכמה חוגים קיצונים במאה שערים ובית שמש, אותם אנרכיסטים קבועים. אבל כולם כבר יודעים שהם אפילו לא 5% של הציבור החרדי, מדוע כולם מרוכזים בהם?

חולה קורונה נתפס על אוטובוס לירושליםנתיבי ישראל

בכלל, ראוי לומר משהו עקרוני על נושא התפילה במניין. אני מביטה על אותו קומץ שנאבק לקיים תפילה במניין ולימוד בבית מדרש על אף ההנחיות, זה מקומם אותי, אבל אני לא שונאת אותם, אני מבינה מניין זה בא: הציבור הזה חונך כל חייו למסירות נפש למען תפילה במניין, ישנם אנשים מבוגרים שכל חייהם לא החסירו תפילה אחת במניין. אל תבינו אותם, אבל תבינו שעבורם לוותר על כך - קשה עד מוות. חובה להילחם בזה, להטיל קנסות, להפעיל סנקציות היכן שנדרש, אבל לא לשנוא. אל תשנאו!

התרגשתי בשבתות האחרונות לראות את משפחתי ושכניי מתפללים יחדיו, כאשר כל אחד ניצב במרפסתו. קשה לוותר על תפילה במניין, אז מאלתרים תפילה משותפת מהמרפסות והחלונות, תוך שמירה קפדנית על ההנחיות. זו החוויה האמיתית של הרחוב החרדי בימים הללו.

ובמקביל, ראיתי דיווחים ותמונות על הנעשה בחופי הים כולל בשבת האחרונה בתל אביב, על הנעשה בצפון תל אביב, או במקומות רבים נוספים בהם תושבים יצאו לגינות ולרחובות. אפשר היה לעשות סיבוב תקשורתי גם מאותם תושבים שם שלא הקפידו על ההנחיות. אבל גם להם לא מגיע גל שנאה. צריכים אכיפה נחושה, בהרבה אמפטיה.

באותה מידה יכולנו להתגולל על מפקדי צה"ל ולהקדיש כותרות ראשיות ופתיחות מהדורות למה שנעשה בחלק מהבסיסים. כאמא לחייל קרבי, לא שבעתי נחת לראות את התמונות משם. אבל אני מבינה שכמה תמונות לא מלמדות על צה"ל כולו, וגם אם מפקד טעה – הוא אינו אויב האומה, הוא לא עשה זאת ברשעות ובזדון, אלא מתוך אילוצים שלא תמיד אנחנו מבינים. זה לא בסדר, זה מחייב טיפול ביד קשה, אבל לא מחייב מסע דה לגיטימציה לאומי.

בספרד ובאיטליה אין חרדים ככל הידוע לי, ובכל זאת הם ספגו מכה קשה מאוד מהמגפה. כך גם מדינות נוספות בעולם. החרדים אינם אשמים בכל בעיות מדינת ישראל. אל תהפכו אותם לעמוד הקלון הלאומי. נס שהפיראט האדום היא לא חסידות, והדרבי אינו סיום הש"ס.

הקשר בין ההתנפלות על החרדים לבין הסיטואציה כעת, הוא נסיבתי בלבד. אלו שבעד החרדים, עושים זאת כל השנה. אלו שנגדם, לא הפציעו הבוקר לראשונה. אפשר גם לשמוע איך הם כורכים מחלוקות אחרות באותו נשימה. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שבכל הלילות הם מדברים על יתר בעיות החרדים, הלילה הזה כולו קורונה.

מנגד, תקשיבו לאנשי המקצוע, רובם המוחלט מדברים באופן מתון על הבעיות האובייקטיביות. אני לא מנסה להיות כאן הסנגורית של החרדים ולטעון שהם בסדר. הם טעו לא מעט, וכולנו טעינו וטועים. אפשר לתת ביקורת לכולם, אף אחד לא חסין. אבל תעשו זאת עניינית. די לשנאה!

לצערי, עברנו בשנה האחרונה שלוש מערכות בחירות קשות. זה דרדר אותנו לשיח מתלהם, אלים, מכפיש, שחצה גבולות וקודים אנושיים בסיסיים, שהעניק לגיטימציה גם לירידה הכי שקרית, אישית, נמוכה ובזויה. אנו אחים, אסור לנו להמשיך את שיח השנאה הזה. דַּי דַּיֵּנוּ.

אחיי, אל נא תרעו!