חלום על מנגינות ילדותי
אבא מלאך
בגלימה לבנה מתפלל
מביט למעלה
האם גם אתה מסתכל
חלום על ימים נוראים
לפני הצום
ריחות המטבח של סבתא
לא ינום ולא ישן
חלמתי שהבטחת
/את צלם האדם
את השרשרת
וכל החוליות
הכל מותרין לך
בציפורניים סדוקות
בנשימות אחרונות
לא עשיתי לך
התרת חלומות/
חלום בטעם פרוסת לחם
עם פס קול של כינור
בצבעי החומות
חלום שהוא אוד מוצל
שנשם גם כשנחנק
שבער ולא אוכל
ובישיבה של מעלה
מסיבת עיתונאים
עם אלוהים
הכל כבר מכור
אבוא להציג שאלות
הרי לא עשיתי לך
התרת חלומות
/את צלם האדם
את השרשרת
וכל החוליות
הכל מותרין לך
בציפורניים סדוקות
בנשימות אחרונות
לא עשיתי לך
התרת חלומות/
"לאחר ששני אחי נשלחו למוות בסלקציה של מנגלה ביום הכיפורים 1943 ,ונשארתי לבדי בעולם, לא ראיתי עוד טעם לחיי. חשבתי להיצמד לגדר המחושמלת, כשפתאום שמעתי שירת "מעוז צור" של אסירים יהודים בקרבת מקום, והחלטתי להמשיך ולחיות ולהשתדל לשרוד...
לילה אחד, אחרי יום נורא במחנה, חלמתי חלום. ראיתי את בית הכנסת שבו התפללנו בעירי ואת דמותו של אבי עטופה גלימה לבנה. הם הלכו והתרחקו לאיטם. נותרתי לבדי, יושב באווירון. להבות אדומות ליחכו את האווירון מכל עבר. הוא נשרף כולו, אך אני לא ישבתי בו עוד...ידעתי שאני בירושלים".
זוהי עדותו של יצחק, כהן, ניצול אושוויץ שנולד בסלוניקי, שקורות חייו, חוסנו הנפשי וסיפורם של חולמים אחרים כמותו היוו את ההשראה למילות השיר "התרת חלומות". בחלום הזה, המטוס לירושלים נשרף, במציאות – הכל נשרף, חוץ מהחלום. חלומות לא נשרפים.
השיר יוצא במסגרת פרוייקט "המשקפיים של נויפלד", והולחם, הופק, נוגן והולחן בידי האומן של שמוליק ורועי נויפלד.