ילדים ואכילה

כשמחפשים אוכל בלי שנהיה רעבים זה סימן שאנחנו מחפשים תשובה. חשוב לשאול מה השאלה ולקיים שלוש ארוחות משפחתיות בתקופת הריחוק החברתי

ד"ר אנאבלה שקד , י"ב בניסן תש"פ

ד"ר אנאבלה שקד
ד"ר אנאבלה שקד
צילום: באדיבות מכון אדלר

כבר מימי הינקות למדנו לקשר הפגת כאב, קרבה ונחמה עם אוכל. לכן, לא מפתיע שברגעים של חרדה, עצב, בדידות ושעמום יעלה בנו או בילדים שלנו הרצון לאכול משהו.

בגלל שרגשות אלה מורגשים עכשיו לעתים קרובות, כך הרעיון או התשוקה לפתרון מהיר, משהו שיפיג אותם מאוד קוסם לנו. אין כמעט אדם בחברה המערבית שיש לו מערכת יחסים פשוטה עם אוכל. המסרים התרבותיים הסותרים של נהנתנות מצד אחד ורזון ובריאות מצד שני מציבים אותנו במצב בלתי אפשרי.

אנחנו רואים בטלוויזיה אין סוף תוכניות אוכל, כשכמעט כל המגישות הן יפיפיות ורזות מאוד. כולנו הפנמנו את מה שאילת קלטר כינתה "שפת הדיאטה", שפה שרוויה בבושה, אשמה, מדידה, שקילה, ייסורים, הלקאה עצמית ועוד. כך שבכל פעם שאנחנו אוכלים ללא הקשבה עמוקה לצרכים האמיתיים שלנו: האם אנחנו רעבים, לֵמה אנחנו רעבים וכמה אנחנו רעבים, אולי נרגיש סיפוק לשנייה אך תוך זמן קצר מאוד נרגיש את מה שהרגשנו קודם בתוספת ביקורת עצמית וירידה בתחושת הערך והביטחון העצמי שלנו.

אוכל לא מנחם, הוא סותם או מנמנם, ורק לרגע, כמו כל סם אחר. אוכל יכול להשקיט את הרגשות או התשוקות לקשר ונחמה רק לכמה דקות ואז, כמו המערכון של ניר וגלי וגלית מארץ נהדרת, עובר ישר לישבן. הייאוש גדול, ולכן מחפשים עוד משהו לנשנש.

מה עושים? לגבי ילדים הדבר הכי חשוב לעשות הוא לאהוב אותם ולקבל אותם ללא קשר למשקל. הדאגה והדחייה שחלק גדול מההורים חשים כלפי הילדים בעקבות השמנה תהווה פגיעה יותר גדולה בנפש שלהם, גם בהווה וגם בעתיד, מאשר הקילוגרמים העודפים.

אכילה נכונה דורשת יצירה הדרגתית של הרגלים טובים, כל פעם עובדים על הרגל אחד. צביה אהרוני קראה לזה שיטת הפלוס: במקום להיאבק על הרגל ישן, יוצרים הרגל אחד חדש.

לאכול רק בישיבה ליד שולחן ובלי מסכים, לשתות מים במשך היום, לאכול ירקות בכל ארוחה, להניח את המזלג בין ביס לביס, לבשל ביחד, להקשיב לגוף ולאותות רעב ושובע, לחפש דרכי הרגעה חלופיים לרגשות מטרידים, לפתח שפה של חמלה עצמית (במקום איזו חזירה, אני מרגישה מלאה מדי), כשמחפשים אוכל בלי שנהיה רעבים זה סימן שאנחנו מחפשים תשובה, חשוב לשאול מה השאלה, לקיים שלוש ארוחות משפחתיות בתקופת הריחוק החברתי ולדאוג שלפחות ארוחת ערב תישאר גם אחרי, להפוך את הארוחה לשיחה משמעותית ומהנה, לדאוג למלא את היום בפעילויות משמעותיות, תעשו פרויקטים כמו עיצוב אלבומי תמונות, סידור חדש של רהיטים, ותרומה לקהילה.

מה לא לעשות: לא לאסור, לא להעיר, לא להכלים, לא לבקר או לשנוא את עצמכם על אכילה או השמנה.

ד"ר אנאבלה שקד היא מדריכת הורים בכירה במכון אדלר ופסיכותרפיסטית, יוצרת הקורס הדיגיטאלי להורים "הורות מכינה לחיים"