צביאל סולומון
צביאל סולומוןצילום: עצמי

זהו, כולנו בדקנו חמץ, נמצאים בהכנות-על לקראת ליל הסדר המשפחתי מחר בלילה, מבשלים, מנקים את הפינות האחרונות בבית.

במרבית הבתים השנה ייערך ליל-סדר בפעם הראשונה במרחב הביתי-המצומצם, בלי סבא וסבתא ובלי דודים ובני-דודים. כדאי לחשוב ולהתכונן ללילה החשוב הזה ולכן אני כותב כאן מעט מחשבות ורעיונות.

אנחנו נמצאים מזה כחודש במצב מורכב, של חוסר וודאות ודאגה לעצמנו ולקרובים לנו. העוצר העומד לחול בערב ליל הסדר רק ממחיש את חומרת המצב ועד כמה כל רגע הוא חשוב וכל מעשה שלנו עלול להשפיע לטובה (מניעת הדבקה) או לרעה.

חוסר וודאות עלול לגרום בקלות לתחושת חוסר אונים ולאובדן כוחות ופגיעה בחוסן נפשי. אנחנו רוצים להימנע ממצבים שכאלה ועל כן המאמר בא לתת מספר נקודות למחשבה, רעיוניות וקונקרטיות, לקראת ליל הסדר הבעל"ט.

המאמר מיועד בעיקר להורים לילדים, צעירים ומבוגרים כאחד, כיוון שלתפיסתי מרכז העבודה בדרך-כלל צריך להיות של ההורים. אנחנו נקודת העוגן המרכזית בחיי הילדים שלנו, גם כשהם מתבגרים ובוגרים, והם נושאים את עיניהם אל ההורים, לומדים מהם כיצד להתייחס ולהתנהג מול מצבי חיים שונים בכלל ומול תקופת הקורונה בפרט. מה שאנו, כהורים, נשדר האחד כלפי השני וכלפי הילדים והבית, מוטמע ונלמד אצל ילדינו.

בהקשר זה חשוב להדגיש שהידיעה שהמשבר שבו אנו נמצאים אינו מקובע עוזרת להסתגל למצב ולמגבלות. חשוב לזכור שאמנם ליל הסדר השנה יהיה שונה מאוד מהשנים הקודמות (מה נשתנה), אבל זה משהוא נקודתי, זה רק השנה, והידיעה הזו עוזרת להיכנס לפרופורציות. אמנם קשה לנו לא לעשות את הסדר עם כל המשפחה המורחבת, אבל זה לא שמעתה כך ייראו חיינו אלא זה אילוץ נקודתי. חוסר אונים מופיע פעמים רבות במחשבה ש"הנה, ככה אני, זה המצב והוא לא ישתנה".

אנחנו רוצים לומר לילדינו שאנו מאמינים ופועלים שהמצב לא יימשך כך לעד, אנחנו נמצאים במצב טוב בהרבה ממצב האנושות בהתמודדות מול מגיפות בעבר, ובפרט במדינת ישראל. זו נקודת מבט שאסור לנו לשכוח אל מול מבול הכותרות המתמקדות במחדלים ובטעויות.

כך גם ברור שעצוב לנו שלא נהיה עם ההורים, הסבים והסבתות והדודים בפסח, ועצוב גם להם, אבל חשוב לזכור את ההבדל בין בדידות קיומית לבדידות מצבית. חשוב לזכור שהבדידות של הסבים והסבתות ושלנו היא מצבית ולא קיומית. זה לא המצב הקבוע שלנו וזה לא יימשך לנצח.

וכעת, להכנות לליל הסדר. במרבית המשפחות ליל הסדר נחגג בבתי הסבים והסבתות ולכן השנה רובנו נערוך לראשונה את ליל הסדר בביתנו.

מרכז הסדר הוא "והגדת לבנך", דהיינו העברת המסורת והסיפור ההיסטורי-אמוני של עם ישראל לדור הבא. בדרך כלל התפקיד מוטל עלינו, המבוגרים, להעביר לילדינו את המסורת שלנו. השנה אנו ללא מבוגרים, רק אבא ואמא, ויש כמה דברים לומר על כך:

הראשון: עלינו להזכיר לעצמנו ולילדים שאנו שומרים על סבא וסבתא המבוגרים לשנים הבאות, כדי שנוכל לקיים את המצווה בשנים הבאות. זה נותן משמעות ויכולת לעמוד בהגבלות. כשאנו יודעים שיש משמעות וערך למעשים שלנו, אנו יכולים לעמוד גם מול הקשיים בדרך.

השני: הדבר נותן לנו משמעות גדולה במיוחד לקראת קיום המצווה. הפעם האחריות היא לא על סבא הגדול אלא עלי, וזו הזדמנות מצוינת להוביל את המשפחה בסדר. כל השנים חשבת וחלמת על החידושים, הנוסח וההפעלות שהיית רוצה לעשות בצורה שונה מבית ההורים?- הנה ההזדמנות שלך!

באופן כללי הייתי ממליץ לחשוב על ההזדמנויות שהזמן הזה פותח לנו. מה אנו מגלים בזמן הזה- על עצמנו, על המשפחה והילדים שלנו, מה זה מאפשר לעשות שלא עשינו בעבר. אפשר להעלות את זה כדיון בליל הסדר השנה- מה השתנה הסדר הזה, מה אפשר להפיק מזה ולהתקדם דווקא מהמצב הזה.

אחת השאלות המופנות אלי בימים אלה מהורים רבים נוגעת לילדים ומתבגרים היפראקטיביים בזמן הקורונה בכלל ובליל הסדר המשפחתי השנה בפרט. השנה אין את סבא וסבתא הסבלניים והמכילים ואין בני-דודים שאפשר לשחק ולשוחח עימם. מה עושים כדי שהם ואנו לא נשתגע בליל הסדר? הרעיון הכללי הוא להרפות מהלחץ, לא לדרוש יותר מדי לימודים בחופשה הכפויה או דברי תורה במהלך הסדר. כדאי מאוד לערוך שיחה משפחתית בה מקבלים החלטה משותפת להסתדר אחד עם השני בלי כעס. כל משפחה מכירה היטב את הכוחות והמגבלות של בני הבית, וצריך להיות מודע שלא כל החלומות שלנו על ליל סדר מושקע-מתוכנן-מלא דברי תורה ודיונים יתגשמו במלואם. כשאנו מודעים למצבנו ולמצב הילדים שלנו ניטיב לתכנן סדר מותאם למשפחה.

באופן כללי החיכוך בבית הוא מציק ולא פשוט, אבל זו הזדמנות חשובה להכיר טוב יותר אחד את השני, בין האחים ובין ההורים והילדים. במצב שגרה, הילדים נמצאים במסגרות לימודיות לאורך מרבית שעות היום ואנחנו עסוקים בעבודה קשה. פעמים רבות אנחנו לא מוצאים די זמן לדבר ולהכיר ולהעניק תשומת-לב מספיקה, וכעת יש הזדמנות טובה לכך.

למדנו בשיעורי פיסיקה שחיכוך אמנם מאט את התנועה, אבל הוא גם יוצר חום. החיכוך בין בני הבית עלול להיות הרה אסון, אולם יש בו גם הזדמנות גדולה לחוות ולהכיר טוב יותר את כל בני הבית וליצור תקשורת מותאמת ומיטבית.

בהצלחה!

הכותב: צביאל סולומון, פסיכולוג חינוכי, מחנך בתיכון 'הימלפרב', ירושלים