"מבצע קורונה"

בעיצומו של הקרב נגד וירוס הקורונה, יש לשאול את השאלה האם ממשלת ישראל עושה מספיק כדי להחזיר את היהודים הביתה

תגיות: צבי פישמן
צבי פישמן , ט"ז בניסן תש"פ

צבי פישמן
צבי פישמן
צילום: עצמי

ההגדה מתחילה בכמיהה למצב שכל העם היהודי יהיה בארץ ישראל לחגיגת השנה הבאה של חג החירות: "השנה אנחנו כאן - בשנה הבאה, עם עצמאי בארץ ישראל."

ליל הסדר מסיים באותה תקווה ומסר: "לשנה הבאה בירושלים!" הרב קוק הסביר כי יציאת מצרים הייתה רק תחילתו של תהליך ארוך של גאולה, אביב הקיום, עבור העם היהודי והעולם, הריון ולידה מתמשכת בהיסטוריה שהתפתחה במשך אלפי שנים. קבלת התורה בסיני הייתה תחנה בדרך. היעד הסופי היה, ונשאר, ארץ ישראל וירושלים.

רש"י מלמד שרק חמישית מהיהודים במצרים לקחו חלק ביציאת מצרים. ארבע חמישיות רצו להישאר במצרים ובהמשך מתו במכת החושך. מאוחר יותר, כשבני ישראל התקרבו לארץ המובטחת, שכנעו המרגלים את העם שלא לעלות. בזעם, ה' הרג את כל דור הזכרים וחיכה ארבעים שנה לדור חדש שיצמח לפני שייתן לבני ישראל להיכנס לארץ הנבחרת. הגיע הזמן לשים את אשליות בצד. להגיע לארץ זה עניין רציני. הגלות מעולם לא נועדה להחזיק מעמד לנצח.

בעיצומו של הקרב נגד וירוס הקורונה, יש לשאול את השאלה האם ממשלת ישראל עושה מספיק כדי להחזיר את היהודים הביתה. טיסות הצלה דרמטיות הביאו מטוסי תיירים ישראלים הביתה מפרו ואוסטרליה. אך מה עם כל היורדים, קרוב למיליון, הפזורים בכל העולם, מברלין ועד לוס אנג'לס? ומה עם יהודי התפוצות, הארבעה עשר, חמש עשרה, שישה עשר מיליון, שקורים את ההגדה מדי שנה ומדקלמים את המילים: "לשנה הבאה בירושלים" - מדוע לא להחזיר את כולם גם הביתה?

אחרי הכל, מדינת ישראל נבנתה על ידי גולים שנאספו כן. מבצעים "על כנפי הנשרים" הביאו את היהודים מתימן, ומבצעים "משה ושלמה" חילצו יהודים מאתיופיה - שלא לדבר על קיבוץ ההמונים של יהודים מברית המועצות. האם ניתן היה לארגן מאמץ לאומי דומה, "מבצע קורונה", להצלת היורדים והיהודים שנותרו בגולה? פנטסטי מדי, אתה אומר? פרויקט גרנדיוזי מדי? אז תזכרו בבחור שאמר, "אם תרצו, אין זה אגדה."

בשנת 1981, במהלך המלחמה הראשונה בלבנון, הייתי סופר צעיר, לימדתי תסריטאות בבית הספר לאמנויות באוניברסיטת נוי יורק, שני ישראלים נמרצים, הרב יהודה חזני זצ"ל, ומאיר אינדור, היום היושב ראש של עמותת אלמגור לנפגעי טרור, הופיעו במנהטן כדי לארגן את המבצע לגיוס חירום בהתנדבות, "שראל", להביא יהודים אמריקאים לישראל כדי לעזור במלחמה.

הפכתי למנהל התוכנית בארצות הברית בשנתיים הראשונות שלה. הצלחנו לשלוח אלפי מתנדבים לישראל בטיסות בהנחות מיוחדות, עם הסכמים שנעשו בין צה"ל, הסוכנות, ואל-על, ובעזרת עיתונים יהודיים ברחבי ארה"ב, ובתמיכה נדיבה של תורמים פרטיים. ניתן היה לארגן היום מאמץ גדול בהרבה כדי להציל את שלל היהודים שנקלעו ברחבי העולם. כמובן שכמו בימי יציאת מצרים, לא כולם יסכימו לבוא. אך מכיוון שמכת הקורונה מכה בקהילות יהודיות ברחבי העולם, וגוברת האנטישמיות וחוסר וודאות כלכלית, רבים מאד יבואו עכשיו בשמחה - במיוחד בקרב הצעירים.

נכון, ממשלת ישראל כבר מחזיקה את ידיה במערכה קשה נגד קורונה, אך ניתן להפנות כספים ממשלתיים ותורמים פרטיים לממן מיזם כה "הרצלי". פרויקטים כמו תגלית ונפש בנפש הם מיזמים משותפים בחסות ממשלת ישראל ופילנתרופים יהודים חמים לב מאמריקה. הפדרציות היהודיות יכולות להשתלב בכדי לכסות את העלויות, יחד עם החברים הרבים של ישראל.

היכן יימצא כוח האדם למאמץ חירום שכזה? עשרות אלפי צעירים אינם עובדים כרגע בישראל. הם והצעירים היהודים שיעלו במבצע ירכיבו את כוח העבודה, יקימו את האוהלים ויבנו את "ערי האוהלים" שיוקמו בסמוך לשדה התעופה החדש ליד אילת. יש הרבה מקום לקהילות ה "מעברות" עם שמות כמו "מונסי ישראל", "לייקווד בנגב" ו"בורו פארקים".

בהתחלה, כדי לאכלס את המספרים הגדולים בזמן הקצר ביותר האפשרי, הלינה תהיה באוהלים וצריפים, אבל לו נורא -  עשרות אלפי בדואים גרים במחנות אוהלים ברחבי הנגב, וחיילים ישראלים צעירים מתחילים את הטירונות שלהם בתנאים ספרטניים דומים - יהודי התפוצות יסתדרו גם הם עד שישתלבו בחיי היום-יום של המדינה. במידת הצורך, אנשים חדשים מבוקה רטון פלורידה ובוורלי הילס שלא יוכלו להתמודד עם מגורים באוהלים ועם שירותים כימיים יוכלו לשכור חדרים במלונות היוקרה הריקים באילת.

אכן הרעיון נשמע כמו התסריט של סרט קומדיה מצחיק, אבל, בכל הרצינות, התוכנית יכולה לעבוד. שדה התעופה מוכן. שורות של מטוסים ריקים מחכות על המסלול. משרדי השיכון, העבודה, הפנים והתחבורה של ישראל ניתנים להירתם מאחורי המשימה. אפשר להעיר את הסוכנות היהודית מתרדמתה. הפרויקט יביא חיים חדשים לנגב ויציל את אילת המתמוטטת כלכלית.

"מבצע קורונה" יאחד את הישראלים ויהודי התפוצות במטרה מרוממת משותפת. זה יביא חיים ותקווה חדשים לאומה היהודית המאוימת. זעקת ההגדה "בשנה הבאה בארץ ישראל" עשויה להפוך למציאות. למה אנחנו מחכים?