רחובות העיר, בימים כתיקונם, רוחשים וגועשים, עת כל העולם ואשתו עורכים קניות לכבוד החג.
ילדים מתוקים, עם פאות מסולסלות ארוכות, המנפנפות ברוח החלשלשה של בוקר סתוויי מהביל, מתרוצצים על המדרכות הצרות, מועטות יכולת ההכלה. בין עגלה עמוסת בטן לאשה שכרסה בין שיניה, אני מנסה להשחיל את עצמי ללא הצלחה.
צפירות של אוטובוסים קשיי יום, מלומדי פקקים ועצירות פתע מול עגלה ענקית, המרכיבה שלושה ארבעה זעטוטים שפולשת אל תוך שדה הראייה שלו בדקה התשעים- ממש. ניחוחות משכרים של חלות ומרק עוף המקבלים פני שבת, עד שלא היתה כלה אחת בעיר שלא התבשמה מניחוח זה.
ונשים, עם עטרת תפארת לראשן, פשוטה וצנועה , וחיוכים מבוישים, והמון המון דרך ארץ. הן באות בליווי האיש, עיניו צפונות בבלטות שראו ימים טובים יותר. והם שומרים לי אמונים כבר שלושים שנה.
'הנה, דוקטור, הבאתי לך את בתי, הכלה. את מכירה אותה מלפני ולפנים. היית הרופאה שעקבה אחרי ההיריון שלי אז. והנה, היא כלה.' שרשרת דורות מסתלסלת בטבעיות ובזרימת חיים של קדושה .
יש לי רומן עם העיר בני ברק מזה שלושים שנה. מידי שבוע, מכתתת רגליים ומתניעה מנוע מגמגם וממתינה בפקקים .חולמת על ימים בהם אולי לוותר על כל ההמולה הזאת, אבל קשה לי הפרידה מהציבור המאד מיוחד הזה.
השבוע, נפל דבר בישראל. לשונות רעים ליחכו את רחובות העיר. האשמות שווא וקריאות שבר אל עבר ציבור יקר, צפון בארבע אמותיהם של רבותיו. אלם לקולות ההתרעה מפני מעלליה של מיס קורונה. והוא כפוף לדעת תורה.
לציבור החרדי ישנה חשדנות כללית כלפי המערכת ובמיוחד, משדרי החדשות, ויש גם עזות מיוחדת פורצת גבולות, שאולי יש למתן אותה, אבל לפחות היא עקבית. ובוודאי שהתפשטות המחלה בעיר לא היתה בכוונת מכוון. וכמה הכרת הטוב נולדה לחיילי צה"ל בימים אלו, בעקבות מיס קורונה.
יתכן וההפשטות וההדבקה הגבוהים בעיר אשר תורה יושבת, היא עקב העזרה ההדדית, הצפיפות בבתים ברוכי תושבים, השבילים הצרים המובילים לשטיבלך, ובתי הכנסת שפרידתן כה קשה לאוהבי שמו.
אבל במה פשעה היולדת ה'בני –ברקית' , שהיא מופלית לרעה על ידי מערכת הבריאות ? ממכתב שנשלח אלי, באדיבות 'קרן בריאה', מסתבר שיש בלבול עצום בנושא הזה.
בחלק מבתי החולים באזור המרכז, מסלילים באופן אוטומטית כל אישה תושבת מבני ברק ל"אגף יולדות קורונה", ללא בדיקה מקדימה. אין להן חדר המתנה מסודר, והן נאלצות להמתין בחוץ בגשם, עם צירים. בנוסף, כיוון שהן מוסללות למסלול "קורונה" אין להן אפשרות למלווה. לא בעל, לא אמא, לא דולה, (לעומת יתר הנשים שמוגבלות היום למלווה אחד).
היא לבדה, כאשר כל הצוות ממוגן באופן מלא ובקושי מתקרב אליה. יתרה מזאת- לאחר הלידה הן מאושפזות באגף נפרד, ונאסר עליהן לצאת מהחדר. האוכל מוגש בחמגשית על סף הדלת. נכפה עליהם ביות מלא, והן מטפלות בתינוק, 24.7, ללא עזרת מלווה.
ההשלכות של לידה כזו עלולות להיות קשות. בוודאי שזה מעלה סיכוי לדיכאון אחר לידה. וכך, בעיר הקודש, בני ברק, נשמעים קולות של נשים המבקשות, בעקבות כך, ללדת בבית. כמה הזוי.
אני גאה בתושבי העיר אשר בה דת יושבת. אני גאה להיות רופאה לעם קדוש. ואסור להכליל. ואסור להפליל. וצריך לאהוב.