שירלי פינטו
שירלי פינטוצילום: יח"צ

שירלי תגידי,

כמה עולה קילו עגבניות?

קילו? אני חוזרת אחריו -

כן, כמה? הוא שואל

אני חושבת שזה לא יותר מעשרה שקלים אם אתה קונה את זה בשוק.

הוא חייך,

״נכון״ ענה.

סבא שלי תמיד חוזר ומספר לי, שלמטבח המרוקאי יש קו מנחה, המצרכים הם פשוטים, עולים מעט מאוד.

אבל מה שיוצא מזה, דליקטס.

ערב פסח, 1994

אני בת חמש.

אני יושבת על השיש, ליד ממה.

מתבוננת בה. היא לובשת את הסינר הקבוע שלה. היא מקלפת ערימת עגבניות אדומות. אני עוקבת אחרי תנועות כף ידה.

קליפה אחרי קליפה, עגבניה אחרי עגבניה,

העגבניות נערמות.

אחר כך השום, המון שום.

הפלפל החריף.

והכל מתנקז לתוך מחבת ישנה, חמה וטובה. אחרי שעה ארוכה בבישול איטי וארוך, התוצאה מתגלה – מטבוחה מרוקאית עשירה וחריפה.

אני יושבת לימינו של סבא שליבשולחן החג באותו ערב

ומולו הייתה מונחת צלחת עם השקשוקה

ככה סבתא שלי קוראת לזה,

שקשוקה –

לא מטבוחה.

 

סבא שלי טועם מזה,

מתענג,

מסתכל עליי ומחייך

את רואה שירלי? זה עשרה שקלים זה

לא יקר, אבל זה הרבה עבודה. הרבה.

חייכתי.

 

3 ימים לפני ערב פסח, 2020.

אני מתקשרת לממה

בשיחת וידיאו -

היי, מה שלומך?

היא עונה שהיא מתגעגעת

גם אני, עניתי.

שלחי את המתכון שלך למעקודה, לשקשוקה ולמרק כרוב

אני אנסה להכין אותם בחג.

ניצוץ של התרגשות היה בעיניים שלה.

והנה,

נבות-טל הקטן יושב על השיש

הוא בן שנה וחודש.

מתבונן ומתפעל מהסירים.

אני מקלפת את העגבניות,

עגבניה אחרי עגבניה.

העגבניות אדומות, יפות,

והשום

והפלפל החריף

והסלרי

והכוסברה

והכל מתנקז ל-3 סירים

הבית התמלא בריחות -

בזכרונות.

רק שייצא לי טוב, התפללתי.

והייתה לנו מעקודה,

והייתה לנו שקשוקה,

והיה לנו מרק כרוב.

דליקטס.

ובעיקר

היה לי את סבא וממה בלב.

באוכל.

בשורשים.

הקורונה סוגרת אותנו פיזית

אבל לא בלב,

לא במאכלים

לא בזכרונות

היא רק מקרבת

מחברת.

סבא ציון וסבתא סוזן נולדו בעירייה קטנה בשם פס, במרוקו.

עלו לארץ בשנות החמישים והקימו

ממזלג וצלחת

משפחה לתפארת.

הטור הזה מוקדש לסבא ציון ולסבתא סוזן סולטנא טפיירו

שיזכו לבריאות איתנה ולאריכות חיים

מתגעגעת אליכם מאוד ומצפה לראות אותכם ברגע שהמגפה תיגמר.

שירלי