ביציאת מצרים נאמר (שמות יד, ב) "דבר אל בני ישראל וישובו ויחנו לפני פי החירות", כותב רש"י 'להגיד שבחן ששמעו לקול משה ולא אמרו היאך נתקרב אל רודפנו, אנו צריכים לברוח, אלא אמרו אין לנו אלא דברי בן עמרם'.
על זאת כותב ה'שפת אמת' זיע"א "ה' יתברך רצה שיאמינו בני ישראל למשה רבנו ע"ה לחזור לאחוריהם, ולא הראה להם את הדרך על ידי הענן, והענן נשאר עומד במקומו. רק בני ישראל האמינו למשה רבנו בשם ה' לחזור לאחוריהם לצד מצרים, וזה היה זכות גדול לבני ישראל".
כלל מונח בידינו, שכל דבר שהיה ביציאת מצרים הוא דבר נצחי לדורות, וכמו שהאמינו אז במשה רבנו במצב של הסתר פנים, הרי נשאר בימים אלו כוח האמונה הזו.
רבי נתן מברסלב זיע"א אמר "לפני שהתקרבתי לרבינו נחמן מברסלב זיע"א הבנתי שהצדיק הוא צדיק אבל אני נשארתי נתן, ועכשיו כשהתקרבתי לרבי נחמן הבנתי שהוא צדיק וגם אני יכול להיות צדיק".
משה רבנו הוא ההשתקפות של האוצר הנפלא הטמון בתוכנו, הצדיק נותן לך דרך ועצות איך להתחבר לנקודה הטובה העצמית שלך ולהביא אותה לידי ביטוי.
להאמין בכוחו של משה רבנו, הכוונה היא, שהאדם צריך להאמין בעצמו ובכוחותיו הפנימיים, 'ועמך כולם צדיקים' להאמין שבפנימיותו הוא באמת צדיק, ויש לו את היכולת להגיע לדרגה נעלה זו ולהוציא אותה מהכוח אל הפועל.
אמרו חז"ל (זוהר הקדוש) 'הקדוש ברוך הוא, התורה וישראל אחד הם'. פירוש, כמו שיש חיוב להאמין בה' יתברך, לידע כי הוא אחד יחיד ומיוחד, וכמו שיש חיוב להאמין בנצחיות התורה, ושזאת התורה לא תהיה מוחלפת, כן יש חיוב להאמין בנצחיות קדושת האומה הישראלית, ולהאמין ביכולת של איש הישראלי להתעלות, להתקדש ולהתרומם.
מובא מצדיקים אשר בכל יהודי מונח ניצוץ ממשה רבנו, כפי שכתוב בפסוק "תורה צוה לנו משה מורשה קהילת יעקב". ומדייק השפת אמת, משה הוא מורשה לקהילת יעקב, משה רבינו הוא ירושה לכלל ישראל, והוא נחלה עולמית שאין לה הפסק.
ובספר חרדים כתב חיזוק עצום "כי איש אשר נשקע בחטאיו שקשה לו לשוב בתשובה, הקב"ה מביא לתוכו עיבור נשמת משה רבנו, שיסייע בידו שיוכל לשוב לה'".
בליקוטי מוהר"ן (חלק ב' סימן עב) רבינו הקדוש מפרש ש'עיבור' הכוונה היא ל'התחזקות', משה רבנו מזכיר ליהודי את מעלתו וסגולת נשמתו, שנחצבה מכיסא הכבוד, וכך יאמין בעצמו ובכוח התשובה.
ללמדנו, שכמו שיציאת מצרים הייתה על ידי משה רבנו, כך יש לכל אדם הכוח לצאת ממצרים. אם חס ושלום נשקעת בארבעים ותשע שערי טומאה, ואין ביכולתך לצאת, הרי שיש לך סיוע מהרועה הנאמן לצאת מהמיצר הפרטי שלך, על ידי שמזכיר לך שוב ושוב שאין סיבה להתייאש כי עדיין הקב"ה איתך עימך ואצלך.
אנו קוראים בהפטרה של השבת את 'חזון העצמות היבשות' (יחזקאל לז) "ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו". והטור כתב בשם רב האי גאון, 'כי בשבת חול המועד תהיה תחיית המתים'.
בכל שבת חול המועד פסח יש ענין של תחיית המתים, היינו, להפיח חיות לאלו שאמרו חז"ל שהם בחינת מתים. ובכל אחד יש חלק לא טוב שצריך להכניס לתוכו רוח חיים, והזמן המוכשר לזה הוא בשבת הזו שיש השפעה של רוח חיים לעצמות היבשות.
כותב בעל ספר 'הלקח והלבוב' שלכולנו יש עצמות יבשות שחסר בהן הלחלוחית של קדושה והחיות כראוי, וצריכים להתלהב בשבת זו, להחיות את הנשמה בשלהבת אש קודש.
ובפרט את אותן העצמות היבשות, בשר מבשרנו, אחינו האהובים התועים, שחושבים שאין להן עוד תקומה, שחס ושלום אבדו קשר ליהדות, והתייאשו מלהגביה את עצמם.
הרי הפסח זהו הזמן המתאים להשפיע עליהם טל של תחיה, להכניס בהם רוח של התחדשות, שיראו שיש להם תקווה להתקרב להקב"ה, שאבא בשמיים אוהב אותם ומחכה להם. שיאמינו בעצמם שיש להם הכוח להתרומם מהשפלות ולחזור לשורשם העליון, לאור באור החיים.
אנו מצפים ומייחלים להתגשמות הנבואה (ישעיהו כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים".
בשבת קודש זו של פסח, יש את הזמן לעורר את האובדים בארץ אשור, אלו שנאבדו מהאושר של טוב אמתי, ואת הנידחים מצד המיצר של גלות הנפש, שיאמינו בצדיקי הדורות אשר הודיעו וצעקו לכל יהודי מי שיהיה ש'אין שום ייאוש בעולם כלל'!
ובוודאי גם לך יש תקווה להיגאל גאולת עולם להתקרב אליו יתברך ולהזריח עליך אור שפע נעימות זיו ידידות בבורא כל העולמים.
הכותב הוא מטפל ומאמן אישי