והימים ימי קורונה. ימים בהם הופך הבית למוקד ההתרחשות של כל איש ואשה ברחבי העולם. בתוך עולם אי הודאות המאתגר, הבית שוב חוזר לאופנה, אנחנו מגלים בו פינות וחפצים וספרים שכבר שכחנו שקיימים בו.
הבית מהווה את המקום המרכזי בו מתקיימת כל הפעילות: ארוחות של המשפחה הגרעינית, פעילות פנאי, פעילות ספורטיבית ואפילו מקום עבודה לאלה העובדים מהבית. אצל משפחות עם ילדים צעירים, הבית הנו המסגרת החינוכית ללמידה מרחוק. אצל חלקנו מקבל הבית תפקיד ש'הבית' מעולם לא חלם עליו, הוא קיבל משימה להיות ה"אזור הסטרילי" לשוהים בבידוד ביתי.
כשמחפשים במילון מהי משמעות הביטוי הכרת הטוב או הכרת טובה מקבלים את הפירוש הבא: "הערכה ותודה שמרגיש אדם כלפי מי שעשה לו מעשה טוב, ורצון לגמול לו." יש המון אנשים שניתן בימים אלה להכיר ולהוקיר להם טובה, אך אני מבקשת להקדיש את הדקות הבאות לבחון ולהכיר את הטוב דווקא לנשים שביננו.
אמרו חז"ל: "ביתו- זו אשתו" (משנה, יומא,א,א). באמצעות האשה הבית אינו רק מבנה פיזי, חלל מגורים, אלא מרחב אישי, פנימי של שני בני הזוג בו מתקיימת אינטימיות ובו המשכיות של הדור הבא. הנשים, על פי ציטוט זה, הן המקרינות ומשפיעות רוח בקירות הבית ליצירת מסגרת ביתית חמה ומשפחתית, החשובה כל כך במיוחד בימים אלה.
אולם, לצד החזרה המבורכת אל הבית המוכר והמוגן, לצד החשיבות בהצבת המשפחה כיעד מרכזי בסדר היום החברתי בתקופה הנוכחית, ישנן נשים רבות החשות מאוימות ויש חשש לפגיעה בחייהן. אצל חלק מהנשים הללו התיאור הפסטוראלי על ההתכנסות פנימה, הביתה, הוא סיוט מתמשך. בשבילן ובשביל חלק מהילדים, הפך הבית ממבצרן- לאיום גדול.
משבר הקורונה המחייב הסתגרות בבתים, בשילוב מתחים נפשיים וכלכליים בעקבות אובדן עבודה, מייצרים כר פורה לעלייה במקרי האלימות במשפחה. הבית שאצל רובנו מעורר אסוציאציות של נעימות ושלווה, משמש כפצצה מתקתקת, פשוטו כמשמעו. לפי נתוני המשטרה מאז החל משבר הקורונה, יש ירידה משמעותית בעבירות רכוש ופשיעת רחוב, אבל עלו מספר אירועי האלימות ועבירות המין במשפחה בחמישה אחוזים בהשוואה לתקופה מקבילה בשנה שעברה.
נשים רבות וילדיהן חיים כיום תחת טרור פיזי, כלכלי ורגשי קווי החרום מוצפים, הפניות לסיוע מתרבות. התוכנית הלאומית למאבק באלימות במשפחה, בוצעה באופן מצומצם (כמו תמיד) בשל הקצאה חלקית בלבד של המשאבים הדרושים ליישומה. נקווה שאת המחיר לכך- לא תגבה התקופה הנוכחית...
פן אחר ונוסף, הנוגע לנשים, צף ועלה בימים אלה מכיוון בלתי צפוי, והוא נוגע דווקא להתמודדות הממשלתית-מקצועית עם משבר הקורונה. פורסמה רשימת צוות המומחים הרב-תחומי של המל"ל המכוון את מקבלי ההחלטות במאבק בקורונה. כפי שכבר ציינתי בפייסבוק שלי, עיון זריז ברשימה מגלה שחסרים בין חברי הצוות מומחים בתחומים מרכזיים הנדרשים לקבלת החלטות, ובנוסף חסרות בו באופן מובהק ומטריד (כן, ניחשתם)- נשים מומחיות. כמה מטריד? מבין מומחי המקצוע אין ולו אישה אחת, יש בו בין עוזרי המחקר שתי נשים בלבד(!)
על החשיבות הרבה בייצוגן של נשים בוועדות ציבוריות שונות, ובתהליכי קבלת החלטות נאמר כבר הכל. לכן, צוות המומחים בהרכבו הנוכחי, לא רק שהוא בלתי ראוי ובלתי ממצה את פוטנציאל הכוחות המקצועיים והחברתיים הנדרשים למאבק בקורונה ובתוצאותיה, אלא ההרכב הנוכחי אף סותר את העקרונות ואת ההוראות של חוק שיווי זכויות האשה, את עקרונות חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו ובראשם את עיקרון השוויון, וכמובן את הנורמות הנהוגות בכל חברה דמוקרטית.
ישנם חסמי התקדמות לנשים הנובעים מהעדר פרשנות ברורה לחקיקה המתקדמת הקובעת "ייצוג הולם", ישנו תת-ייצוג לנשים הגובל כמעט בהדרה בייצוג במערכות שלטוניות, ישנם חסמי התקדמות- 'תקרת הזכוכית'- המותירים תחומי חברה רבים במציאות של העדר נשים בכלל או העדר נשים בהיקף ההולם את חלקן באוכלוסייה, ולכן שילוב נשים בנראות הציבורית, מייצר וקובע נורמות.
אך בעיקר תורם תרומה משמעותית לאיכות קבלת ההחלטות. זאת עלינו לדעת מחקרים מוכיחים כי קבוצות מומחיות ומומחים המתכנסים ביחד לדיונים ולקבלת החלטות מצליחות יותר מקבוצות חד מיניות. השתתפות של נשים ושל גברים בתהליכי קבלת החלטות אינה גחמה של ארגוני נשים, היא דרך למיצוי כוחות החברה.
אז אתם שואלים איפה בכל זאת ניתן למצוא את הכרת הטוב בימים אלה בהקשר הנשי? אני מבקשת להאיר זרקור לעוד היבט נשי המתבלט עם כוחו הנפלא בימים אלה. ומתייחס לנשים צעירות, צעירות מאוד. מתנדבות השרות הלאומי. השירות הלאומי נוצר על ידי החברה האזרחית. תחילת מפעל החסד המופלא הזה היתה במגזר הדתי-לאומי, במטרה להוות מסגרת לשרות משמעותי של צעירות דתיות. משחר הקמתו ועד היום, במשך שנים רבות היווה ועדיין מהווה, השרות הלאומי, מקור להיווצרותה של חברה אזרחית יוצרת, פעילה, מתנדבת ומניעה תכניות רבות לטובת העם והמדינה.
בימים שכאלה, אנו חוזים עין בעין בהצלחת מפעל השירות הלאומי. הנערות הצעירות הללו, חדורות מוטיבציה ורצון לתרום, מקדישות ימים ולילות (ממש) על מנת לסייע בכל אפיק שרק ניתן: בפנימיות הילדים והנוער בהם שוהים ילדים ללא יציאה לחופשות, בבתי החולים, במד"א, בסיוע לקשישים ועוד. כוח נשי צעיר ואנרגטי המחוסנות בתרומה אין סופית ומשוריינות בלב זהב. בסגנון הימים האלה, אני עומדת (וירטואלית) במרפסת ומריעה להן.
ברוח ימי חג החרות בהם "בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל", נאחל כי רוחן של אותן נשים אקטיביות שפעלו ביציאת מצרים, נשים מובילות ופורצות דרך, כל אחת בתחומה. שרוחן תשרה גם עלינו, ונזכה לשאוב מהן כוחות נשיים, כוחות חברתיים המרבים בהסתכלות על המציאות בעין טובה ורצון מתמיד להרבות טוב בעולם.