ישיבה בחורי ישיבות
ישיבה בחורי ישיבותפלאש 90

מעודי חיבבתי ספרים וביוגרפיות על גדולי ישראל. מ'שרי המאה' של הרב מיימון ועד ספרי החסידים על אדמו"ריהם.

הסגנון כמובן שונה, אך הצד שווה – גדלותם של גדולי ישראל תמיד נמדדה בגדלותם ושקידתם העצומה בתורה, בהקפדתם היתרה על קלה כבחמורה, בהנהגת הציבור ובמידות טובות.

עד היום. בימינו, רב גדול הוא רב 'אמיץ'. רב אמיץ, 'פורץ דרך' בעל פסקים 'אמיצים'. צאו וראו נא ברחבי הרשת איך כל גדולתו, שקידתו ותורתו של הרב דורון זצ"ל מסתכמת בדעתו ה'אמיצה' ו'החדשנית' בענייני נישואין אזרחיים ושיחותיו עם ערפאת, זו גדולתו, זו תורתו, אין בלתה.

את התנגדותו של הרב בקשי דורון למתווה הכותל או למתווה הגיור של השר לשעבר ניסים לא יזכירו כמובן. מסתבר שאותו האומץ לומר את דעתך ולשחות נגד הזרם נכון משום מה לצד אחד בלבד של הזרם. משום מה, הקפדה על ההלכה, קלה כבחמורה, אינה אומץ, שקידה יתרה על התורה איננה ראויה כלל לציון.

ובאותו הקשר. מאז פרוץ הקורנה לחיינו קראתי מספר תחזיות של רבנים, רובם ככולם צעירים מהזרם הליברלי. הללו מנבאים כיצד יראו הימים שיבואו לאחר שהמגפה תחלוף ומה באה המגפה ללמדנו. זה מדבר על מניינים שיתקיימו באופן מקוון, זה מדבר על התרים עבור נשים לטבול באמבטיה במקום במקווה כהלכתו, וזה שוב מקונן מתי יבוא האמיץ ויבטל את הקטניות. הצד השווה שבהם – הגיע הזמן להיות 'אמיצים'! ולשנות את ההלכה שעתידה סוף סוף להתחדש, ותודה לדודה קורונה.

הרבנים הללו, שאצלם כאמור אומץ נמדד רק ביכולת להתיר את האסור ולהגמיש את הקשה, מדברים בעיקר מהרהורי ליבם. עם ישראל עבר מאורעות קשים, אם יורשה לי, קצת יותר קשים ממשבר הקורונה. גם בשואה לא היה קל לטבול במקוה, וגם ברוסיה הקומוניסטית.

היה קשה ללמוד תורה גם בימי גזרות השמד, בימי ת"ח ות"ט או במלחמות העולם. ותמיד, המוטו היה אחד – עם ישראל מוסר נפשו על קיום מצוות, על לימוד תורה, על כשרות, שבת, מילה וקדושת המשפחה. רבנים בימי משבר לא עסקו בניבוי תקוותיהם על שינוי ההלכה, אלא בחיזוק צאן מרעיתם ליתר התחזקות ביראת שמים, התחזקות בלימוד תורה ובגמילות חסדים ומעל הכל חשבון נפש תענית ותשובה לפני ה', למען ינוח חרון אף.

רק מה, זה פחות פופולרי ברשת החברתית, משכנם הבטוח של הרבנים הליברלים. שם, בעולם הלייקים והקומנטס, הרבה יותר נעים לכתוב מה שהציבור רוצה לשמוע מאשר לתבוע ממנו ולדרוש תשובה ויראת שמים. בעולם היח"צ והקופירייטינג יש כאלה שחושבים שהדרך למשוך צופים היא לפתות את דמיונם בעולם בו נשים תטבולנה באמבטיה או בהעברת שיעורים מקררי אמבט יראת השמיים שיעסקו בשאלת ממזרותו של משה רבינו, ה' ירחם.

באמת, טוב שרבי עקיבא לא פתח דף פייסבוק. רק לדמיין מה היו כותבים עליו אילו היה דורש בציבור שיש לאהבה את ה' אלקיך – אפילו נוטל את ממונך, אפילו נוטל את נפשך, כל כך מיושן, כל כך לא פוליטיקלי קורקט, כל כך לא ליברלי.

ובעולם מקביל אך קיים, ממשי ובועט, בימים אלו בהם אלפי רבבות עמך בית ישראל יושבים ספונים בבתיהם, ארגוני תורה, רבנים ובתי מדרשות ממלאים את הרשת במה שעם ישראל באמת צריך, ויותר ויותר רוצה – קדושת אמת ויראת שמים, ופשוט תורה. תורה רגילה, לא 'אמיצה', לא פורצת דרך ולא שוברת תקרות זכוכית.

מאות ואלפי שיעורי תורה, רבבות צופים. אין שם לייקים, ואין שם הדהודים וחנפנות מצד התקשורת החילונית. אבל יש שם קדושה, טהרה, ובעיקר אמת גדולה. זה מה שעם ישראל צריך, רק תנו לו.