סטיב בלחסן
סטיב בלחסןצילום: באדיבות המצולם

בימים אלו בעודנו נמצאים במגבלות תנועה, אנו שומעים את קולות האסטרטגיה של החזרה לשגרה. אין הכוונה לשגרה של ערב הקורונה, אלא לשגרה שונה עם מגבלות. אך לפי דעתי, על מקבלי ההחלטות לחשוב היטב על האסטרטגיה המתאימה ביותר, שהחזרה אפילו חלקית תהיה בטוחה.

משבר הקורונה חשף את הבטן הרכה של מערכת הבריאות בעולם בכלל ובארץ בפרט, ובשורות אלו אבקש לכתוב על המערכת בארצנו. יש לנו מערכת בריאות טובה מאוד, צוותים רפואיים שעובדים לילות כימים, מקצועיים ואדיבים. אולם זה איינו מספיק, יש לתגבר את מערך בתי החולים, להוסיף תקנים ומיטות, כי זה הדבר החשוב ביותר.

החשש הגדול הוא מרגע היציאה לשגרה, המרפאות הקהילתיות (רופא משפחה, רופא שינים ושאר המקצועות) אותם אנו הולכים לראות בקופות החולים, ובתי החולים אשר הקפיאו טיפולים וניתוחים לא דחופים לכלל האוכלוסייה, ימצאו את עצמם מול פרץ של אזרחים אשר הזניחו את הטיפולים הרפואיים להם נזקקו בשל משבר הקורונה. השאלה היא האם אם יוכלו לתת לנו שירות? האם נוכל ללכת בבטחה ללא חשש מהדבקות? האם לאותן מרפאות יהיה ציוד רפואי בראי הקורונה?

אודה ולא אבוש, כי החשש הגדול בעיני הוא דווקא מרגע הסרת המגבלות והחזרת חופש התנועה בסייגים, דבר אשר יביא אותנו להורדת הכוננות אחרי מספר שבועות בבית, ואז יתקוף אותנו אותו "גל שני" שהוא ללא ספק יהיה קשה וכואב יותר מהגל הנוכחי. מדי ערב אנו שומעים על יוזמה כזו או אחרת העולה ברשתות החברתיות, לצאת בשעה מסוימת ולמחוא כפיים כהוקרה לצוותים הרפואיים על מסירותם בימי מלחמה זו.

מחיאות כפיים זה נחמד אך אין די בכך, מה שבאמת הם ובעצם גם אנחנו מבקשים זה לתת למערך הבריאות כלים כדי לתפקד בשגרה בטח ובטח שגם בחירום. קרי תקציב כדי שיוכלו לתת לנו שרותי רפואה מהירה, יעילה ומקצועית וכדי שהמערך הרפואי לא יקרוס. הרי כשמדובר בחיי אדם אסור לנו לעשות חשבון לכסף. אז בפעם הבאה שיוצאים למרפסות, זה לא רק כדי להוקיר את פועלם בשעה הזו, אלא גם לחזק את ידם במלחמה היום יומית על חיי כולנו ולמחות על הוזלת ידם של האמונים לכך ולדרוש משאבים נוספים כדי להצליח במשימתם.

הכותב: יועץ בכיר בתחומי האבטחה, מנהל ביטחון בגופים מונחים