אורן אסולין
אורן אסוליןצילום: דוברות OU

סיפורם של בני הנוער מהאוהל במצוקי דרגות מהדהד באוזנינו מספר ימים, בתקשורת מוסיפים לייצר עניין רב סביב הנושא ואישי ציבור עולים על העגלה וממהרים למתוח ביקורת חריפה.

אינני מכיר את ההתרחשויות ואת המעשים כפי שנעשו, מלבד הדברים מהם ניזונים כולנו בכלי התקשורת. אך אם נכונים הם אי אפשר לקבלם בשום צד ואופן שהוא. תפקיד מערכת המשפט והמשטרה לחקור ולמצות עימם את הדין, אך מהו תפקידנו ומה תפקיד מובילי הדרך ואנשי חינוך בציבור שלנו? הרי לא נפטור את עצמינו בגינויים בלבד, ומוכרחים אנו לזכור שמדובר בבנינו ובילדינו שלא גדלו בשום מקום אחר כפי שחלק מהמגנים מנסים לומר. 

אל לנו להתכחש לעובדה מוגמרת כי אותם "נערי גבעות" כפי שמכונים בתקשורת הם בני הציונות הדתית, בנים שהתחנכו בחממות החינוך של המגזר הדתי לאומי, נמנים בהם גם ילדים שהגיעו ממשפחות אליטיסטיות חזקות וברגע מסוים של חוסר שימת לב הרחקנו ואיבדנו אותם, כשייתכן שלא ידענו כיצד להכיל את המצוקות שלהם.

ליל הסדר היווה תזכורת מצוינת עבורנו לקרא להם, לחבר אותם שוב, להכניס אותם הביתה. ארבעת הבנים בהגדה מסמלים את המרקם החברתי על גווניו וקצוותו. לכולם יש מקום בליל הסדר. כיצד אפשר להרחיק את הבן החמישי בעל קשיי המסגרת והחברה בה בעת שהבן הרשע יושב איתנו בשולחן?

חוסנה של חברה נמדד לפי רמת החשיבות והמשקל שהיא מקדישה לטיפול בכלל הסוגיות הנוגעות לה- הנעימות יותר ופחות, וודאי כשמדברים על פיתוח, מינוף ושכלולם של הדברים המעצבים והמייצבים אותה בפן החומרי. אך גם ובעיקר ביכולת לרדת למטה, לגעת בדברים מורכבים ומאתגרים יותר. על אחת כמה וכמה כשמדובר בדיני נפשות. 

"והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"- זהו פועלו של אליהו הנביא ואנו כתלמידיו צריכים לבחון מה משיב את הלב ומה מרחיק אותו.

צריך לשאול את עצמנו האם לאורך השנים עסקנו מספיק בדרכי מניעת התופעות הללו? האם שמנו דגש מספיק בטיפול בנושא, או שמא הזנחנו אותם מתוך אמונה שהדברים יסתדרו לבד וכי מדובר בתהליכי התבגרות גרידא? ואם כך, מה לגבי ההמשך? האם נמשיך באותה הדרך או שנסיק את המסקנות המתבקשות וניתן להם אופק? הדרך הקלה ביותר היא להצר את הכביש ולהרחיב את השוליים, אך בוודאי שאין זו מטרתנו, אלא להרחיב אותו ולדאוג שאף נער או נערה לא יידחקו לשוליים כי אנחנו מאמינים בלב שלם כי רק קליפות חיצוניות מפריעות לנשמתם הטהורה והזכה לבקוע, כך לימדנו מורנו ורבנו הכהן הגדול הרב קוק זצ״ל כך גם כותב רבי נחמן מברסלב והעיקר על ידי אנשי אמת שהם יכולים למצוא גם הטוב וההתפארות שיש אפילו בהגרוע שבגרועים ולהשיב הכל להשם יתברך.. קל וחומר בנערים הצעירים הללו שעוד חיים שלמים לפניהם רק שכרגע הטו כוחות עוצמתיים למקומות שליליים.

בשבוע שעבר פורסמה ידיעה על כך שנשיא המדינה מחק רישום פלילי לחייל מצטיין בצה"ל על עוון מעשים פליליים קשים. החייל עבר שיקום ארוך ומעורר התפעלות. וזוהי דוגמה מדהימה לכוח של החברה ויכולתה להרים מעפר את בניה. אלמלא צה"ל לקח חסות על אותו בחור, אלמלא היו מאמינים ביכולת להרים אותו ולתת לו תקווה לחיים חדשים הוא היה נשאר מאחור, מנותק מהחברה מנותק מהחיים, מזיק לעצמו ולסביבה.

זה לא סיפור אחד, ישנם עוד רבים ומופלאים כאלו, וזוהי הדרישה מאתנו- להיות יד ימין מקרבת, תומכת ומאמינה. אסור לפטור עצמנו בהתנכרות והתכחשות. אנחנו מתפללים שייתמו חטאים מן הארץ, לא חוטאים, וזה מחייב אותנו גם לפעול על פי הצו הזה. בטח כבני תורה אידיאליסטים ובטח כאנשי אמונה ומעשה.

 

אורן אסולין הוא מנהל הזולה של חצרוני מבית OU ישראל