הטרור הפמיניסטי מכה שנית

אישה בעלת כיסוי ראש או בוגר החינוך הדתי מוגדרים מיד כמדירים וחשוכים. הם אינם חלק מתרבות 'קידום הנשים' ומשכך אסור להם להגיב.

טמיר ברעם , כ"ה בניסן תש"פ | עודכן: 14:28

טמיר ברעם
טמיר ברעם
צילום: קובי דוברז

רבות כבר דובר על הטרור הפמיניסטי המבקש לפגוע שוב ושוב במנעד החיים התקין במדינת ישראל. אין זה חידוש שישנם ארגונים שמתפרנסים מכך ועושים הכול בשביל לא לראות את האמת כפי שהיא.

חלק מאותה התנהגות הזויה חוויתי גם אני כמי שמרכזת את תחרות הסיפור הקצר של תנועת "אם תרצו". מטרתה של אותה תחרות היא לעודד יצירה ציונית ובתוך כך להנגיש סיפורים ציוניים לכל דורש. לא בכדי זמן התחרות נבחר להיות סביב יום ירושלים- כדי להמשיך ולהעלות את העיר שחוברה לה יחדיו על ראש שמחתנו כולנו. 

לא עברו יותר מכמה שעות מרגע פרסום התחרות, וכבר התקבלו תגובות מפי גולשים, אשר לא רק במקרה שאין להם כל קשר לעשייה של התנועה אלא רובם ידועים כמי שיוצאים נגדה באופן קבוע מתוך אג'נדה פוליטית ברורה. לא הנשים חשובות לאותם "נאורים ונאורות" אלא קידום מדיניות קיצונית מוסוות היטב. 

הפעילות שלנו אינה פוליטית ואינה מזוהה עם אף מפלגה או פוליטיקאי. נראה שפשוט הרבה יותר נוח לתייג אותה ככזאת מצד מי שמחזיק בעמדות אנטי-ציוניות (להזכירכם, אנטי להיות המדינה מדינת העם היהודי, בעלת צביון יהודי ודמוקרטי) וזאת בניגוד לערכי אם תרצו.

מה שהיה מעניין לראות הוא הביקורת "הרשמית" שנסובה בעיקר סביב העובדה שחבר השופטים בתחרות כולו מורכב מגברים, דבר שכמובן אינו נכון כלל וכלל. מה שחרה לי לראות הוא תרבות הארס והביוש, שיימינג, הרווחת בקרב גולשים מכל המגדרים שבעיקר נתפסים גיבורי מקלדת ולא פועלים באמת למען זכויות הנשים.

לדאבון לב, אותם ברברים ממפלגת "התקינות הפוליטית", יודעים כמובן לשבט את הדעות כך שרק מי שהוא חלק מאותו שבט לבן ואריסטוקרטי, יכול לקחת חלק בשיח. אישה בעלת כיסוי ראש או כל בוגר של החינוך הממלכתי דתי מוגדר ישר כמדיר וחשוך. הם אינם חלק מתרבות קידום הנשים ומשכך אסור להם להגיב. שוב נחשף פרצופם האמיתי של אותם נאורים. 

לא בכדי, חוד החנית של מבקרי התחרות הוא נשים. נשים, שלא צייצו שום דבר כאשר תנועת "אם תרצו" בחרה לקיים רק לפני מספר שבועות אירוע על טהרת העוצמה הנשית בכנס לזכרה של גאולה כהן ז"ל. הדרת גברים מובהקת, למען מטרה נעלה כמובן, שאף אחת לא חשבה להאיר לגביה או שלא לדבר על להפיץ באמצעותה את הפמיניזם שלמענו הן מוכנות לשכב על הגדר. פמינזם הרי הולך יד ביד עם אנטי ציונות. 

מעכשיו במקום ציונות אותן צבועות תצעקנה "פאשיזם" ובמקום פמיניזם מעתה תאמרנה "שוביניזם". זו רק דוגמא קטנה אחת לשלל התגובות שלוחות הרסן, חסרות המידתיות והתשקופת (פרספקטיבה) בקשר עם הקול הפמיניסטי שמבקש שוב ושוב להרים ראש על חשבון כולנו. שוב הוכחה גישה ברברית של דריסה והשתקה, לפיה כל צורת ביטוי שאינה משתלבת בערכי "התרבות השלטת" במרחב הציבורי אינה יכולה להתקיים על פי אותם יודעי דבר.

לאכזבתם של רבים ממפזרי הארס ישנן גם שופטות בתחרות. מזה שמונה שנים שהתחרות מורכבת ממספר שלבים, כאשר השופטים המופיעים בכרזה הם מובילי דעה שנבחרו לשפוט את הסיפורים בשלב הגמר של התחרות. השופטים והשופטות נבחרים בגלל מקצועיותם גרידא ומתוך אהבתם למדינת ישראל. 

תנועת "אם תרצו" דוגלת בשוויון מלא ללא הבדלי דת, מוצא, גזע, מין או מגדר. אם במסגרת פעילויות התנועה ואם ביחס לחברה כולה, הנושא של שילוב נשים בפרויקטים שונים של הארגון הוא מובן מאליו. בטח כאישה העובדת בתנועה אני יכולה לומר שאם תרצו שמה את מלוא הדגש על שילוב נשים בעשייה השוטפת שלה – מטיפוח מנהיגות מתוך סניפי הפעילים ועד מתן ייצוג נשי בכל אירוע של התנועה. ב"אם תרצו" לא מדברים על קידום נשים אלא עושים זאת בפועל, יום יום ושעה שעה.

טמיר ברעם היא רכזת פרויקטים בתנועת "אם תרצו"