הנשיא ריבלין:
"איומי ההווה לא מטשטשים את זיכרון העבר"

נשיא המדינה ראובן ריבלין נשא דברים בטקס הממלכתי לציון פתיחת אירועי יום הזיכרון לשואה. "המגפה רק מדגישה את המחויבות לסולידריות".

ערוץ 7 , כ"ו בניסן תש"פ

נשיא המדינה נשא הערב (שני) דברים בעצרת הממלכתית לפתיחת יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם.

העצרת צולמה מראש ללא קהל בשל הנחיות משרד הבריאות עקב נגיף הקורונה.

"אחיי ואחיותיי, שורדי השואה, בני הדור השני והשלישי, משפחות, אזרחי ישראל כולם. בשבועות האחרונים נדמה שהעולם עצר מלכת. המאבק בנגיף הקורונה מכתיב את חיינו כרגע, ממהדורת חדשות אחת לאחרת, ממקבץ הנחיות אחד לשני. כך, לצערי, איננו נפגשים הערב, כבכל שנה, ברחבת כיכר גטו וורשה שביד ושם. אבל, אסור שאיומי ההווה, יאפילו על זיכרון העבר. אנחנו מחויבים לזיכרון! אנחנו זוכרים! אנחנו נמשיך ונזכור. למעננו, ולמען הדורות הבאים", פתח הנשיא את דבריו.

הוא התייחס להתמודדות עם משבר הקורונה ואמר כי "איומי ההווה, אין בכוחם לטשטש במאומה, את רוחו של היום הקדוש הזה, יום הזיכרון לשואה ולגבורה. גם בעת הקשה הזאת, של התמודדות עם מגפה חובקת עולם, גם בתוך החרדה הנוכחית, אנחנו מקשיבים, ומפנים מקום - לזיכרון העבר, לנספים, ולכם, השורדים. אתם, ששרדתם את השעה החשוכה ביותר של האנושות. שואה שעשה האדם לאדם".

לדברי ריבלין, "שבעים וחמש שנה בדיוק חלפו מאז נפתחו שערי הגיהינום. באביב של שנת '45, כמה חודשים אחרי שכבו הכבשנים באושוויץ, הפציעה השמש גם מעל ברגן-בלזן והמחנות האחרים. עבור שישה מיליון אחינו ואחיותינו זה היה מאוחר מדי. כאשר נכנסו המשחררים אל המחנות, הם עמדו מול התופת בהתגלמותה. גוויות פזורות, וצל אדם מהלך לצידם. 'מוזלמנים', המתים החיים, מורעבים, צמאים, מותשים וחולים. בני משפחותיהם נרצח ונשרפו, נטבחו או נעלמו. הם איבדו הכול, אפילו את היכולת לבכות. חתן פרס נובל, שורד השואה אלי ויזל זכרו לברכה, תאר זאת כך: 'איש לא בכה במחנה, כאילו פחדת שאם תתחיל, לא תוכל להפסיק. החופש יהיה, לדידנו, היכולת לבכות שוב', כך כתב.

אזרחי ישראל. הייתה זו הרוח, רוח האדם, אשר ניצחה את השואה. המפלצת הנאצית הביסה את הגוף, אבל לא את הרוח. בנתיבי הדמעות, במעמקי הגיהינום, בעולם מתפרק וחסר סולידריות, שעה שהמוות ארב להם יום יום, סיכנו את עצמם אחינו ואחיותינו כדי להציל את החלשים מהם. אין ולו יהודי אחד שנחלץ מהתופת, ושרד את השואה האיומה, מבלי להיעזר ביד שהושיט לו יהודי אחר, אדם אחר. יהודים נרדפים, וחסרי כל בעצמם, גילו אומץ לב, תושייה, אנושיות, והצילו חיים. הם הוכיחו, פעם אחר פעם, כי אדם לאדם - אדם! הם הוכיחו, שגם בנקודת השפל הנמוכה ביותר, אפשר וצריך לבחור להיות אדם. להחזיק בערך היהודי היסודי ביותר של קדושת החיים, של הערבות ההדדית. הם ידעו שאם הם לא יהיו מחויבים לערכי היסוד של העם היהודי: לערבות הדדית, סולידריות ועזרה הדדית, צלם האנוש שלהם יאבד עוד בטרם יושמד. וכך, הם היו למלאכים בלב הגיהינום", הוסיף הנשיא.

הוא סיפר כי "בינואר האחרון התכנסנו כאן, בירושלים, מנהיגים מכל רחבי תבל, כדי לתת ביטוי למחויבות המשותפת שלנו להנחלת העובדות והלקחים ההיסטוריים של השואה לדורות הבאים. הכרנו באמת הפשוטה, שעלינו לעמוד מאוחדים, כל מנהיגי העולם וכל אזרחי העולם, במאבק נגד גזענות, אנטישמיות ופאשיזם, בהגנה על הדמוקרטיה, ועל הערכים הדמוקרטיים".

"המגפה הנוכחית, שמעסיקה את העולם כולו, המלחמה באויב לא-אנושי, בלתי נראה, שלא מבחין בין אדם לאדם, רק מדגישה את המחויבות המשותפת של כולנו לסולידריות אנושית, לערבות ההדדית, ולמאבק בלתי מתפשר באנטישמיות ובשנאה המתפשטות גם הן, כמחלה מדבקת, בין אדם לאדם. אחיי ואחיותיי, שורדי השואה, גיבורי התקומה. חייו של הזיכרון ארוכים מחיי בעליו. אנחנו זוכרים. אנחנו מתחייבים לזכור. אנחנו מבטיחים לשאת את לפיד הזיכרון, אתכם ועבורכם. איננו נפרדים. יהי זכר אחינו ואחיותינו צרור בצרור החיים", סיכם ריבלין.