אוריאל וסינג וסבו
אוריאל וסינג וסבוצילום: באדיבות המצולם

אני אוריאל וסינג, בן 23 מפתח תקווה. התגייסתי לצבא בספטמבר 2015 לקורס תכנות, לאחר מכן שרתי כמפקד בבסמ"ח. יצאתי לקצונה, הייתי ראש צוות פיתוח בחט"ל ובימים אלו מסיים תפקיד של מפקד צוות בהשלמה הטכנולוגית לקצונה בבה"ד 7.

סבי אוסקר (אשר) הוא ניצול שואה. מאז ומתמיד הסיפור המשפחתי שלנו בפרט ושל העם שלנו בכלל הוביל אותי להסתכלות על הזהות שלי ועל הרצון לעשות תפקיד משמעותי בצבא.

סבא נולד בבלגיה והיה ילד קטן בזמן השואה. הוריו שירתו במחתרת הבלגית ופעלו נגד האויב הגרמני - סבא רבא דוד אריה נתפס בפעילות, נשלח לאושוויץ ונפטר שם מטיפוס. סבתא רבא לאה נשארה עם סבא, בעוד אחיו אמיל שהה תקופה מסוימת אצל משפחה בצד ההררי של בלגיה (הצד הולוני) שהסתירה אותם. בהמשך זויפו לילדים תעודת פטירה בכדי להצליח להחביא אותם.

על שירותה במחתרת הבלגית קיבלה סבתא רבא שני צל"שים. בסוף המלחמה היא אספה את הילדים, והם גדלו בבלגיה.

(עם הבת הצעירה של המשפחה שהסתירה את המשפחה של סבו של אוריאל)
(עם הבת הצעירה של המשפחה שהסתירה את המשפחה של סבו של אוריאל)

בשנת 1948 היא נישאה עם אברהם פיניאס - שאיבד את אשתו והילד שלו בשואה. מהנישואים הללו נולד אח נוסף, מישל, לסבא ואחיו. אברהם גידל את סבי ואחיו באהבה ודאגה כאילו היו ילדיו שלו. השנים חלפו וסבא שירת בצבא הבלגי, לאחר מכן עלה לארץ, נישא לסבתא שרה, והיום יש להם 5 ילדים ו14 נכדים.

במהלך כל שירותי בצבא סבא ליווה אותי מקרוב והיה שם בטקסים ובשיחות. לפני כשנה יצא לי לטוס למסע שורשים איתו ועם דוד שלי לבלגיה, ואף ביקרנו את האחות הצעירה מהמשפחה שהסתירה אותם.

ביום השואה אנחנו בדרך כלל מגיעים, כל הנכדים, לסבא ושומעים ממנו על הסיפור של המשפחה. ביום השואה האחרון התארגנו כל המשפחה וראינו ביחד את הראיון שעשו לסבא מ"יד ושם", דיברנו והיה מרגש מאוד.

איך שאני רואה את זה, הדברים מתחברים ועבורי זאת זכות גדולה לחיות כאן בארץ. אני מרגיש שליחות בשירותי הצבאי וגאה להיות קצין בצה"ל.