ג'ק פיליפס היה אופה אלמוני בסך הכל במדינת קלורדו. לא היינו שומעים לעולם את שמו של אותו נחתום אלמלא שני בני זוג, צמד גברים שנכנסו למאפייה שלו בבוקר צח לפני כשמונה שנים וביקשו ממנו לאפות עוגה לרגל חתונתם הקרבה. האופה, נוצרי אדוק, סרב.
הסיבה – התנגדותו הנחרצת לנישואים חד מיניים – מטעמי דת.
תביעת בני הזוג לא אחרה לבוא – וכצפוי בית המשפט במדינה הרשיע את ג'ק באפליה והכריח אותו לאפות עבורם עוגה, ויהי מה. האופה החרוץ לא התייאש, עבר ערכאה אחר ערכאה, עד שהגיע לבית המשפט העליון של ארצות הברית, שהתכנס בכבודו ובעצמו על מנת לפתור את משבר העוגה. תשעה שופטי עליון אמריקאים ישבו על המדוכה – וזיכו את האופה. האופה, כך הסבירו, חייב למכור עוגיות ועוגות לכל אדם באשר הוא אדם, אך אין להכריח אותו למכור עוגת חתונה שנוגדת את דתו ואמונתו.
הרעיון כל כך פשוט, אבל כנראה מורכב מידי עבור שופטת השלום בבאר שבע שגברה בחכמתה על שבעת שופטי העליון במעצמה מעבר לים. השופטת קיימה בעצמה את טרוניית חז"ל כלפי עם ישראל ש'כמתוקנין שבהם לא עשיתם, כמקולקלין שבהם עשיתם" וחייבה בקנס גבוה בעלי דפוס באר שבעי אמיצים שסירבו להדפיס מודעות עבור מצעד הגאוה.
ההיגיון כל כך פשוט והעוול זועק לשמיים, אבל כנראה בחוקות הדת הליברלית ותחת איומי הטרור הלהט"בי נקבעו כללי הגיון חדשים. השופטת הכבודה חששה כל כך לכבודם הפגוע של הצועדים, שיכלו כמובן ללכת לעוד עשרה בתי דפוס אחרים, עד ששכחה שגם לאנשים פרימיטיביים שחושבים באולתם שמשפחה זה תא משמעם של אמא אבא וילדים יש כמה זכויות. הזכות לדת למשל, אינה רק זכות של חופש מדת, אלא זכות גם לקיים את מצוות הדת, מבלי שאיש יכפה עלי בשם אמונתו לעבור על דתי שלי.
ומה באשר לחופש הביטוי, הזכות הקדושה של ארגוני הלהט"ב? האם היא לא שמורה גם לצד השני? האם ניתן להכריח אדם, בעל בית דפוס במקרה שלנו, לפרסם ולהפיץ רעיונות שאינו מאמין בהם, בעל כרחו? חופש הביטוי אינו כולל רק את הזכות לחשוב ולומר כרצוני, אלא גם את הזכות שלא לומר ולא לפרסם את מה שאיני חפץ בפרסומו.
ברם, מדובר בביטול זמן ובברכה לבטלה. קל להניח מה יהיו תוצאות המשפט אילו מחר ידרשו פעילי 'כך' להדפיס את ספרי הרב כהנא בבית דפוס מוסלמי, קל להניח מה יקרה אילו יסרב בית דפוס להדפיס חומרים שתוקפים את דרכם של תנועת הגאווה. שערי פלפולים, סברות וחילוקים לא ננעלו, לבתי המשפט מעולם לא הפריע לומר דבר והיפוכו, לטהר את השרץ בק"נ טעמים ולמסור את הנפש על קדושת האג'נדה.
הגיע הזמן להפנים, במלחמת הדעות והתרבות, הקרב המרכזי כעת בחברה הישראלית, בתי המשפט נוקטים כמתאבד שיעי. שלמות החברה, ערכי התורה ומורשת ישראל, ואפילו לא שיקולים כלכליים כבדים לא יעמדו כרגע מול 'ערכי היסוד של השיטה' שברא לעצמו המהפכן האקטיביסט אהרן ברק.
הפסק אינו מפתיע ולאיש אין מה להלין. אם כבר, הרי שיש להלין על אלו שידעו ממזמן, היו אמונים על השינוי, הבטיחו לשנות ולא עשו דבר מאימת השופט, המשפט ועיתוני הבוקר, גם כאשר הכתובת הייתה חקוקה בכתב כבר לפני שנים רבות. כעת, כאשר העסק מיום ליום יוצא משליטה, כבר קשה הרבה יותר.