דיקלה סאסי
דיקלה סאסיצילום: באדיבות המצולמת

כמנהלת מעונות יום יותר מעשור רציתי לתאר לכם במקצת את התואר החשוב הזה "מנהלת מעון יום", המקיף מגוון תפקידים, תפקידי ניהול, חינוך הדרכה ועוד. 

המושג "מולטיטאסקינג" (ריבוי משימות) משקף בדיוק את התפקיד הזה במציאות.

שיקוף מצבה של מערכת החינוך מגילאי 3 ומעלה, בא לידי ביטוי בקריאה בפייסבוק, בקבוצות הווטסאפ, בחוות דעת על תפקוד משרד החינוך על המורים והמורות על הגננות, ההורים שמתלוננים, כל אחד מנסה להפיל את הזעם אחד על השני. המורות חלקן מתלוננות על המצב שנכפה עליהן ומתנצלות, חלקן זועמות, ותגובות ורגשות שונות מציפות את הרשת.

משרד החינוך בתווך, מנסה לרצות את ההורים והמערכת השלטונית, ומנחית על המורים משימות "על חלל", וכל אחד מושך את החבל לקצה אחר. כל אלה יחדיו נקראים בפי כל נושאי האלונקה.

אך מי שנושא באמת את האלונקה הזו ואין מי שיאיר וידבר עליו ברצינות? השקופות שכרגע נמצאות מתחת לאלונקה הן המטפלות והמנהלות לגילאי לידה ועד 3, המפקחות והמדריכות החינוכיות של מעונות היום. כן כן, בלעדיהן המשק יהיה משותק, ויתקשה לחזור לשגרה. 

אולי תתפלאו, אבל במעונות היום יש מדריכות חינוכיות לגיל הרך שמלוות את הצוותים במעונות בצורה מקצועית, כדי שהעוללים שבמעון יתפתחו ויגדלו כראוי ובכבוד. כל ילד הוא אישיות בפני עצמה.

לצערנו, מעונות היום נמצאים במשרד העבודה הרווחה למרות שזאת מסגרת חינוכית לכל דבר ועניין. המערכת המשוועת להיות תחת אחריות משרדית אחת, אולם בפועל היא מפוזרת על 5. מרב אחריות אין אחראי, ולכן הזעקה והצורך הדחוף להעביר את האחריות למשרד החינוך.

בנוסף, ראשי השלטון המקומי אינם יודעים כיצד להתייחס למערכת לא מוגדרת זו, הן בייחס למעונות היום המהווים 23% ועוד יותר למסגרות הפרטיות המהוות 77%. 

היום יותר מתמיד חשוב לי להשמיע את קולם, כי אין מי שישמיע באמת את זעקתם. כיום יש כ- 475 מפעילים של מעונות תחת משרד העבודה והרווחה. הארגונים הגדולים חתמו והגיעו להסכם עם האוצר המחייב את יתר הארגונים למרות חוסר היוכל, של הארגונים הקטנים להתקיים באותם תנאים. 

בתחילת משבר הקורונה השאירו אותנו לעבוד כרגיל עם הילדים, למרות שאת מוסדות החינוך סגרו. כמובן, גילאי לידה עד 3 היו אחרונים לקבל הכרה. מיד כשהודיעו כי גם מעונות היום ייסגרו עקב המצב, במקום לחמול על העובדות שמקבלות שכר מהנמוכים במשק, ולמשוך את העסקתן עד לחופשת הפסח בכדי שגם ימי החופשה יכללו בשכר, מהרו הארגונים להוציא תוך 24 שעות מכתבים לכל העובדות המורה להן לצאת לחל"ת.

המשבר רק מתעצם. במעון ישנן מגוון של נשים טובות בגילאים שונים שעובדות קשה. חלקן אפילו עובדות כדי להשלים הכנסה מביטוח לאומי כחד הוריות. חלקן בפנסיה, חלקן אלמנות, חלקן מרובות ילדים, חלקן בהריון וכולן בלי שום מעמד ובלי שום שוויון, קיבלו עליהן את הדין בצער ובכאב, בלי להתלונן, בלי גוף שייצג אותן מול האוצר וראשי הארגונים, בלי שיהיה מי שילחם למענן או אפילו רק שינחם וייתן כתף או תקווה. לבד, מפורדים ומפורזים בין מאות ארגונים שכל אחד מהם מחליט ובוחר כראות עיניו מה הוא עושה בעובדות שלו.

כל הארגונים הגדולים ואף העצמאיים הפרטיים והקטנים, בחרו מיד לצעוק ולזעוק כי נפגעו כלכלית ולא יוכלו לחזור לתפקד ואילו קולן של המטפלות לא נשמע. גם כשיסתיים המשבר, כשינחיתו הוראה לחזור ולארגן את המעון לחזרה לשגרה, רובן ככולן יגיעו במסירות, גם אם לא יינתן להן שכר על כך, למרות שהמטפלות והמנהלות המסורות דאגו לאורך כל התקופה לשאת את האלונקה ולהיות בקשר הדוק ותומך עם הורי הילדים והילדים בפרט ללא כל שכר, הכל מהלב ובמסירות. 

מאות מטפלות שלחו להורים סרטוני פעילויות והעשרה, סרטוני געגוע, עידוד ותקווה כי עוד נחזור יחד לסיים את השנה. כמו כן, מאות מטפלות ומנהלות לקחו יוזמה ויצאו למעון כדי לבדוק את תקינות המבנה הכיתות כדי שהכול יהיה בסדר והארגונים לא יסבלו מהפתעות. האם מישהו הזכיר את זה? אף אחד! אצלנו הכל מובן מאליו.

עכשיו הוא הזמן שכל המטפלות, המנהלות, המדריכות והמפקחות יתאגדו וידרשו גוף אמיתי שיתמוך ויוביל את זעקתם, את זכויותיהם ומעמדן הראוי, ולהרים למענן את האלונקה. מספיק להיות שקופות. ולא סתם גוף, אלא אנשים מהשטח מלמטה שילוו אותנו, כי רק הם יהיו נטולי אינטרסים וידאגו למצבן של המטפלות ומנהלות המעון ולא לאינטרסים של מנהלי הארגונים.

ברצוני להביע את תמיכתי בצוותים האהובים ובכוח האדם המיוחד הזה. אוהבת אותכן בכל ליבי, ובאמת חרדה לגורלנו.

דיקלה סאסי 
M.A ייעוץ חינוכי וארגוני
מנהלת מעון, מדריכה חינוכית לגיל הרך