על הנסים ועל הגבורות - הערות

בין ימי זיכרון לעצמאות, בין כאב השכול לשמחת הקוממות, בין משפט להגיון ואיך אפשר בלי, בין בני גנץ לנתניהו. הערות טרם שבוע טוב.

שמעון כהן , א' באייר תש"פ

שבוע טוב
שבוע טוב
צילום: ISTOCK

הרב אברהם ישעיהו הבר זצ"ל

ויידום עם ישראל...

אחריות התקשורת

איש לא יוכל להעז ולשפוט את בני המשפחות השכולות המבקשות להגיע לבתי העלמין הצבאיים ביום הזיכרון ליקיריהם. איש גם לא יוכל לנחש כיצד יסתיים האירוע בסופו של יום, אם כי ניתן לשער שעימותים בין שוטרים להורים שכולים לא יתרחשו כל עוד לא יהיו אנשי תקשורת שינסו להלהיט את הרוחות כדי לדלות עוד בדל אייטם או צילום של עימות (חלילה) שכזה. גם השוטרים וגם ההורים מספיק אחראים כדי למנוע מכולנו את הסצנה הנוראה הזו.

הערכה קטנה: הראיונות עם ההורים השכולים מתנהלים ברגישות ובחרדת קודש (מובנות לגמרי) מתוך הבנה (מוצדקת לחלוטין) שמדובר באירוע קדוש עבור בני המשפחות השכולות שמתקשים לוותר עליו. לו הייתה מגלה התקשורת קמצוץ מההבנה הזו בהתייחסות לציבור החרדי, שעבורו תפילות ולימוד תורה הם דבר קדוש שלא ניתן לוותר עליו, השיח בינינו היה יעיל הרבה יותר גם להרגעת הרוחות וגם לביטול התקהלויות.

חיצים שלוחים משלח

במרירת אכזבתו מנטישת בני גנץ פרסם השבוע חבר הכנסת עופר שלח פוסט חריף נגד התנהלותם של חברי הכנסת בני גנץ וגבי אשכנזי, אלא שבניגוד לחברו, יאיר לפיד, הוא לא התמקד בביקורת על התנהלותם כעת, קרי נטישתם את הסיעה המשותפת וחבירתם לממשלת נתניהו, אלא בחר למקד את ביקורתו בהתנהלותם של השניים בנקודות שונות לאורך השנה האחרונה.

"בני וגבי שלנו, שבעים שנה של ניסיון ביטחוני ועמוד שידרה של רמטכ״לים? התהפכו כמו חביתות", כתב שלח על שינוי עמדתם בנושא תכנית טראמפ ותיאר את שתיקת אשכנזי והיעדרות גנץ מדיון פנימי כלשהו בעניין התכנית כעדות לאנמיותם המופלגת. "נסיעה אחת לוושינגטון וחשש שאיזה ציבור מדומיין שבקולותיו חשקו חושב אחרת, העיפו אותם 180 מעלות מאמונתם הבסיסית".

עוד סיפר על פעם אחת בה ביקש מאשכנזי להשמיע את דעתו האמתית. "הרמטכ״ל לשעבר גימגם. לא פלא: שמונה שנים מסיום כהונתו, פעם ראשונה שמישהו דורש ממנו להביע דעה". להערכתו "אם הסיפוח היה מגיע להצבעה לפני הבחירות, כחול לבן לא הייתה מגיעה אליהן בחתיכה אחת".

ואז מגיע שלח למי שעמד בראש מפלגתו עד לפני כמה ימים והוא כותב: "מה בני גנץ עשה כדי להתמודד עם המצב הזה? מה שבני תמיד עושה. כלום". אבל לדבריו ציבור הבוחרים לא הבחין בהתנהלות הזו של גנץ כי היעד הוא הצלת הדמוקרטיה ו"אם צריך בשביל זה להתעלם מזה שמנהיג האלטרנטיבה וסגנו בחוסן ישראל לא מסוגלים להביע עמדה בעניין כה מהותי ולדבוק בה, נתעלם".

אלו פחות או יותר דבריו של מר שלח ולנו נותר לשאול אותו כמה שאלות: סליחה, אבל אם ידעת במשך קמפיין הבחירות שבראש מפלגתך עומד מי שלא מסוגל להביע עמדה, למה שיווקת לנו אותו כמי שמסוגל להנהיג את ישראל? האם ההגינות והיושר לא חייבו אותך להודיע לעם ישראל שעם מנהיגות כזו אתה לא יכול ללכת הלאה? שמנהיגות כזו מסכנת את ישראל? האם כמומחה ביטחון עוד מימיך כעיתונאי לא עלה בך חשש להפקיד את ביטחונה ועתידה של ישראל, ולמעשה עתיד כולנו, בידי אנשים שלא מסוגלים להביע עמדה בסוגיה אקוטית כל כך כמו עתיד יהודה ושומרון, ומי יודע אילו עוד נושאים? איפה האחריות הציבורית שלך? ואיפה היושרה? ואגב, אם ישנם עוד חברים במעמקי 'יש עתיד' שחשבו כמוך לאורך השנה האחרונה על בני גנץ, נראה שבהחלט הגיע זמנם לחשבון נפש.

שאלות קואליציוניות

כישרון מבוזבז - האם יכול להיות שבסופו של דבר בני גנץ הוא דווקא סוחר לא רע בכלל? עם 19 חברי כנסת הוא מקבל כוח שווה ל-59 של גוש הימין. מסתבר שהאיש סתם התבזבז ברמטכ"לות כשהיה יכול להיות ברוקר לא רע.

מגיני החוק והמשפט - איך קרה שדווקא ל'כחול לבן', שכזכור מציירת את עצמה כמגן החוק והמשפט, חשוב היה לבטל את חוק קמיניץ שתכליתו לבלום את הבניה הבלתי חוקית?

רואים כפול - לא הבנתי למה דחוף היה לכלול בהסכם הקואליציוני בית שרד לשני ראשי הממשלה במקביל. למה זה נצרך? למי זה עושה טוב? מי בדיוק סבור שהרעיון הזה יתקבל טוב בציבור?

נורות אזהרה בטרם טרלול

בעקבות פסק בית הדפוס והלהט"ב פיזר קלמן ליבסקינד דוגמאות לאפיקי הטרלול שאליהן מובילים אותנו פסקים מהסוג הזה, ומאחר ומדובר בתמרורי אזהרה ראוי לחזור על לפחות שתיים מדוגמאותיו של קלמן:

בהנחה שיש לארגוני להט"ב בתי דפוס, הרי שהם יחויבו להדפיס חומר פרסומי של מפלגת 'נעם' נגד להט"בים. בית דפוס באום אל-פאחם יחויב להדפיס חומר פרסומי בעד מסירת ערי המשולש לידי הרש"פ.

מכאן יכול כל אחד לעצום עיניים ולהפליג בדמיונו ולחשוב על אינספור תרחישים הזויים ומשונים בהם מחויב אדם לתת שירות בניגוד למצפונו, ואולי יהיה גם מי שבמקום להפליג בדמיונו ממש ינסה את אחד התרחישים הללו בפועל ונראה מה יגידו אז שופטי ארצנו.

מאוחר מדי

סרט דוקומנטרי ששודר ב'כאן' חשף (אולי נכון לומר סוף סוף) את ההשתקה המכוונת והדורסנית של פעילותם ההרואית של אנשי אצ"י בגטו ורשה ואת האופן בו רק בשל שיוכם הפוליטי לימין, לבית"ר, נגנז סיפורם וכמעט הושלך לפח האשפה של ההיסטוריה, עד שהגיעו אישים כדוגמת הפרופ' משה ארנס המנוח וחשף את האמת ואת הסיפור המלא.

אכן שידור חשוב, עצוב ומאוחר מדי, וכשאני כותב מאוחר מדי אני מתכוון לממש מאוחר, ולא רק לאיחור של עשרות השנים שבהן לא סופר סיפורם של הגיבורים האלמונים הללו, אלא לשעת השידור ב'כאן' - אחרי חצות הלילה של מוצאי יום הזיכרון...

למה? למה רק אז, אחרי שכולם הלכו לישון ומחוץ ללוח השידורים של יום הזיכרון עצמו? אי אפשר היה למצוא עיתוי מכובד יותר? מזווית הראיה הצרה שלי זה נשמע כמו ניסיון קלוש לשלב בין דרישה ניהולית כלשהי לאיזון יחד עם המשך השתקת סיפורם של לוחמי אצ"י. אני טועה? תקנו אותי.

על הנסים ועל הגבורות

ועל הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות על הנפלאות ועל הנחמות שעשית לנו ולאבותינו בימינו אלה ובזמנים הללו.

בימי שיבת ציון והקוממות, כשעמדה מלכות גרמניה הרשעה להשמיד ולאבד את עמך ישראל, והביאו בניך במחנות ההשמדה השריפה והחורבן, הרגו שישה מיליון מעמך ישראל. בימים ההם כשסגרה מלכות בריטניה את שערי ארצך בפניהם, ברחמיך הרבים, קיבצת נפוצותיהם והנהגת ממלכות להצביע יחד למען הקמת ממלכה ומדינה לעמך. וכשתקפום אויביהם וביקשו להורגם ולהשמידם, עמדת להם בעת צרתם, רבת את ריבם, לחמת את מלחמתם, מסרת רבים ביד מעטים, גיבורים ביד חלשים, אכזרים ביד שורדים והייתה להם ארצך לפליטה והקמת להם מלכות וממלכה, קיימת את דבר נביאיך ולך עשית שם גדול בעולמך. ואחר י"ט שנים זממו עליהם זדים בשנית, ובאו אויביך ושונאיך להילחם על ארצך ולכלות את עמך מעל אדמת קודשיך, ובשנית עמדת להם להושיעם, הרחבת גבולם והבאת אותם אל עיר קודשיך, למקום מקדשך ולנחלה שהבטחת לאבותיהם, הנסת צורריהם וגירשת רודפיהם ובעולם כולו נודע שמך ונצח בחירתך בעמך לו עשית ניסים ונפלאות וידעו העמים כי בעמך ישראל בחרת, לא נטשתם, לא עזבתם ולא החלפתם, ונודה לשמך סלה.

להערות ולהארות שלכם: cshimon2@gmail.com

לעוד כמה הערות קודמות:

אבירי היושר וחטאי השחיתות

תובנות בקרנות הקורונה

ציונות גרסת הקורונה

קרבנות הרייטינג והשנאה

בצילו של נגיף