הכלכלה והמחלה

ככל שעוברים הימים, והשיח המרכזי מתמקד בשגרת הקורונה שאליה המדינה כולה צריכה להתרגל, הולכות ומתגלות המחלוקות העמוקות בין משרדי האוצר והבריאות. הרקע למחלוקות ברור כשמש.

יותר מרבע מהמשק איבד את עבודתו, העסקים הקטנים ומגזר העצמאים בכללותו נמצאים בקריסה, מה שמוביל לחשש הגדול בקרב ראשי המערכת הכלכלית בישראל – שאם המדיניות הנוכחית תימשך, המשק יספוג מכה כה אנושה שספק אם ניתן יהיה לשקמו. מהעבר השני נמצאים ראשי מערכת הבריאות, שמבחינתם ברור שהליכה פזיזה מדי לעבר שגרת קורונה תעלה בחייהם של אנשים רבים.

שיאו של העימות התרחש בימים ובשעות שקדמו להכרזת ההקלות, שהובטחו לציבור הישראלי על ידי ראש הממשלה נתניהו עוד לפני פסח. דיווחים סותרים, הדלפות מישיבות הזום, אמירות של גורמים אנונימיים מכל צד שהאשימו את המשרד השני בהובלה של מדינת ישראל לאובדן, יצרו תחושה עמוקה ששני המשרדים שאמורים לנהל את המשבר עסוקים בריב הדדי, במטרה לראות ידו של מי היא על העליונה.

"יש איזו תפיסה שהתקבלה בציבור, כאילו המלחמה לעצור את הנגיף והמאבק על החזקת המשק חי ומתפקד הם שני דברים סותרים", אומר פרופ' נדב דוידוביץ', ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת בן גוריון. "בפועל לא רק שלא מדובר בדברים שמנוגדים זה לזה, אלא בשני תחומים שמשלימים זה את זה. המשרדים האלה צריכים לעבוד ביחד ולא אחד נגד השני, אחרת לא נצליח להתמודד עם מה שמצפה לנו בשלב שאליו אנחנו נכנסים".

במה באה לידי ביטוי העובדה שהם אינם פועלים יחד?

"הדוגמה הכי בולטת לכך היא שבמהלך הפסח ראינו את משרד האוצר מוציא הנחיות משל עצמו, משרד הבריאות מוציא הנחיות משל עצמו, ומשרד החינוך בכלל מייצר תוכניות בלי לבדוק עם המשרדים האחרים שהן הגיוניות. היה נראה כאילו יש ביניהם מרוץ מי יצליח לשכנע את ראש הממשלה או את ראש המל"ל, ובכך לכפות את דעתו על שאר המשרדים. זה לא אמור לעבוד ככה".

איך זה אמור לעבוד?

"היו אמורים לשבת צוותים בין-משרדיים, עם נציגים מכל גוף או גורם רלוונטי, וביחד להגיע למסקנות איך להפעיל את המשק בעתיד הקרוב, שעומד להיות בצל הקורונה. זה לא קרה, ורק עכשיו אנחנו מתחילים לראות את הניצנים של זה. מחדל בתי האבות נבע בדיוק מהבעיה הזאת, והפלונטר הכלכלי נובע גם כן מהעובדה שהם פשוט לא עובדים יחד. זה התחיל להשתנות בשבוע האחרון, אבל צריך להרחיב את שיתוף הפעולה הזה כמה שרק ניתן".

"בראש ובראשונה שאלה ערכית"

מבחינת הנתונים, ישראל נמצאת במצב מעודד. אומנם מספר החולים לא קטן, אך מספר המתים נמוך ביחס למדינות אחרות בעולם. בנוסף לכך, מספר המונשמים התייצב ואף קטן מפעם לפעם. כל אלו מחזקים את הקולות שקוראים לפתוח עוד ועוד את המשק. "ישראל התנהלה בצורה נהדרת עד כה מבחינה בריאותית", אומר דוידוביץ'. "היא עשתה את המהלכים הנדרשים בזמן, וקנתה זמן יקר. אבל עכשיו הגענו לשלב שבו אפשר וצריך להתחיל לפתוח את המשק. אתה לא יכול לשמור על המשק בקיפאון למשך זמן רב כל כך. צריך להתחיל לשחרר אותו כדי לאפשר לחיים להתניע מחדש. כמובן שבאופן מדורג וזהיר, אבל להתחיל בתהליך ההתנעה".

"השאלה האם אנחנו מטילים סגר קשה והורסים את הכלכלה של מיליונים, או נותנים למגיפה להשתולל ולגבות קורבנות אבל משאירים את המשק פתוח, היא בראש ובראשונה שאלה ערכית", אומר פרופ' גבי ברבש, לשעבר מנכ"ל משרד הבריאות ומנהל בית החולים איכילוב, וכיום ראש המערך לשיתוף פעולה קליני-מדעי במכון ויצמן. "מה שניסו לעשות במדינת ישראל, ובהצלחה יש לומר, זה להטיל מגבלות חריפות מאוד על מנת לרסן את המגיפה, ובמקביל לקוות שנעלה על כל מוקדי ההתפרצות באזור כזה או אזור אחר, במגזר כזה או במגזר אחר, וככה לנהל ולחיות את שגרת הקורונה".

כמו שאמרת, ישראל הצליחה במטרה הזאת. אולי משרד האוצר צודק וזה הזמן לפתוח מחדש את המשק?

"יש לנו את הפריבילגיה להתחיל להקל ולעשות צעדים זהירים מאוד ומדודים מאוד. אבל צריך להכניס לתודעה שלנו משהו מאוד קריטי: בניגוד לכמה תיאוריות חסרות בסיס שכמה פרופסורים אומרים, המחלה תישאר איתנו בשנה הקרובה ואין חיסון אליה. אתה לא יכול להתעלם מזה. פתיחה לא מבוקרת ולא מחושבת תוביל להתפרצות שנייה. צריך לוותר על הרבה דברים כדי שנוכל לשמור על הבריאות של האנשים וגם על כלכלה סבירה".

ברבש רומז לשורה של פרופסורים ואנשי בריאות שטוענים שהמדיניות שישראל נוקטת מחמירה מדי, ונובעת מפחד של ראש הממשלה נתניהו ושל מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב. הדמות הבולטת ביותר שאומרת את הדברים הללו היא פרופ' יהודה לס, מנכ"ל משרד הבריאות לשעבר.

למרות ניסיונו הרב, עד כה התיאוריות שאמר לס באולפנים התבררו כלא נכונות, כשמספרי המתים והחולים שחזה התגלו כנמוכים באופן קיצוני מהמציאות בפועל. "אני אומר שוב ושוב שאנחנו צריכים לנהוג בצניעות", אומר ברבש. "אין אף אדם שחי כיום שיודע איך להתמודד עם מגיפה שכזו. אבל זה לא רק חוסר הניסיון באירועים מסוג זה. גם היום, כמעט ארבעה חודשים אחרי ההתפרצות הראשונית, אנחנו פשוט לא יודעים מספיק על הנגיף. אנחנו אפילו לא בטוחים שמי שכבר נדבק הופך למעשה לחסין. לכן אנחנו פועלים בשיטה של ניסוי ותעייה, ומסתכלים מה קורה במדינות אחרות. כשמעל לכול, צריך לפעול בזהירות יתרה ולא להתפרע".

הטעות של סינגפור

ההתבוננות במדינות השונות התבררה עד כה כאמצעי מוצלח לתכנון ההתמודדות עם המשבר. ראש הממשלה אף אמר שהמודל שישראל הולכת בדרכו הוא המודל האוסטרי. המדיניות של הקנצלר סבסטיאן קורץ הובילה את אוסטריה לשליטה יחסית על המחלה בשלב זה, והחל מהשבוע החלה המדינה בתוכנית הכניסה לשגרת הקורונה המדורגת, בצעדים משמעותיים יותר מאלו שננקטו בישראל.

מנגד, ברבש מפנה את המבט לכיוונה של סינגפור. "מה שקורה בימים אלה בסינגפור צריך להבהיר לנו מה הסכנות ומול מה אנחנו עומדים. מדובר במדינה קטנה יחסית, עם חמישה מיליון תושבים, אוכלוסייה מאוד ממושמעת ומשטר ריכוזי וחזק. הם הצליחו לעבור את שני הגלים הראשונים של ההתפרצות אצלם בצורה טובה, אבל בימים האחרונים הם חווים התפרצות נוספת, שבמהלכה הם הכפילו בתוך שלושה ימים את מספר החולים הכללי מ-4,000 בשני הגלים הראשונים ל-8,000 בסך הכול. מוקד ההתפרצות הוא בקרב העובדים הזרים. לנו יש מציאות מאוד דומה: יש כאן הרבה עובדים זרים, לא כולל הפועלים הפלשתינים שעובדים כאן. המשמעות היא שאתה לא יודע מאיפה הנגיף יתקוף בפעם הבאה, ולכן אי אפשר להתיר את הרסן ולחזור לשגרה רגילה".

"המצב הכלכלי מורכב, אבל היה אפשר וצריך לטפל בזה בצורה אחרת", אומר פרופ' דוידוביץ'. "ברגע שנכנסו ההגבלות היה צריך להכניס את היד לכיס ולהזרים כסף. כל המדינות עשו את זה ושפכו כספים על המשק, כי היה ברור לכולם שאין ברירה אחרת. ישראל לא עשתה את זה וזה הוביל לקריסה של המשק. זאת אחת הסיבות שעכשיו הציבור דורש, ובמובן מסוים של צדק, להקל על ההגבלות ולתת לעסקים להיפתח מחדש. אבל אם היו מזרימים את הכספים היינו במצב הרבה יותר טוב".

איפה הייתה הבעיה המרכזית בניהול המשבר הכלכלי?

"בשני מישורים. הראשון, יש איזו שאיפה של האוצר לסגור על הכיס, לדאוג לגירעון ולשמור על דירוג האשראי של ישראל. אבל את דירוג האשראי הגבוה אנחנו צריכים בדיוק בשביל מקרים כאלה, כדי שנוכל להכניס את היד לכיס ולהשקיע במשק באופן נרחב. זאת הבעיה העקרונית. הבעיה השנייה היא בעיה ביצועית: לא הכינו תוכניות אופרטיביות איך לנהל את המשק בשעת משבר. שחררו הצהרות על הזרמת 90 מיליארד שקלים, אבל לאן הכסף הלך? זאת רק דוגמה לניהול הבעייתי מאוד מבחינה כלכלית. משרד הבריאות קנה למדינת ישראל זמן ועיכב את הנגיף, אבל לא ניצלו את הזמן הזה".

"אנשים מצפים שנחזור לשגרה שהכרנו קודם הקורונה, ועוד לא הצליחו לקבל שזה לא יקרה", מבהיר פרופ' ברבש. "צריך לומר בפשטות: אנחנו נמצאים בפני אירוע מכונן. החיים שהכרנו לפני הקורונה לא יחזרו, ואנחנו צריכים להתחיל לחיות תחת שגרה חדשה".