מתווה הנשיא - טורו של יאיר שרקי

נתניהו הקפיד שההסכם הקואליציוני יגן על כהונתו מפני בג"ץ ומבכירי הליכוד. אבל בהסכם מסתתר סעיף שייתכן שיטרוף את הקלפים בתוך שנה

יאיר שרקי , ב' באייר תש"פ

ריבלין נתניהו וגנץ היום
ריבלין נתניהו וגנץ היום
צילום: עמוס בן גרשום לע"מ

גם אחרי שנחתם ההסכם האקרובטי בין ראש הממשלה ל"ראש הממשלה החלופי" וכל סעיפיו הפתלתלים פורסמו, קשה להבין מה באמת עמד בין נתניהו לגנץ במשך עשרים וחמישה הימים שעברו מפירוק כחול לבן ועד ההסכמה על הקמת ממשלה.

בליכוד ובכחול לבן יודעים לתדרך ולהתפלפל על כל פסיק, שורה ונספח שהביאונו עד הלום, אבל איש אינו מאמין שאבן הנגף בדרך לקואליציה הייתה שאלת מינויו של צביקה האוזר לוועדה למינוי שופטים. כבר לפני שבועיים היו מונחים על שולחן הפאטיו בבלפור ארבעה עותקים מודפסים מוכנים לחתימה ושלוש כוסות יין מזוגות, אבל אז בליכוד פוצצו את השיחות אחרי שנקבעה שעה לחתימה.

עם כל הכבוד לדרמה בחדרי המשא ומתן ולניסיון לשפר את ההסכם, ייתכן שההתרחשות האמיתית הייתה בערוצים אחרים, כשנתניהו ושליחיו ניסו לקושש צמד שיחסוך אותו ואת החלוקה הפריטטית והרוטציה עם גנץ: פרץ ושמולי, הנדל והאוזר וכל מי שסומן כנקודת תורפה קיבל מיד הצעה נדיבה בצמדים או בבודדות. רק כשנתקל בסירובים חוזרים ותחת לחץ הדד ליין המתקצר, חתר נתניהו להשלמת ההסכם עם גנץ המבולבל שכבר התכונן נפשית למערכת בחירות רביעית.

אם תחילתו של המשא ומתן הוקדשה לאמצעים החוקיים ולערובות שיבטיחו שגנץ יקבל את חלקו בהסכם בעוד שנה וחצי, סופו הוקדש לביצור חלקו של נתניהו בתחילת הקדנציה מפני פסילה אפשרית של בג"ץ. גורם שבילה שעות ארוכות בישיבות המשא ומתן התרשם שנתניהו ניסה לבצר את מעמדו מפני שני גורמים: שופטי בג"ץ ובכירי הליכוד. הראשונים עלולים להערים קשיים משפטיים על עצם השבעתו, האחרונים עלולים לנצל פסיקה כזאת ולהחליפו בלי בחירות.

בכחול לבן סירבו לדרישת נתניהו לחוקק פסקת התגברות או חוק שיקבע באופן ישיר שראש ממשלה יכול לכהן תחת כתב אישום, אבל הסכימו לסעיף הקובע כי אם יהיה קושי משפטי, שתי המפלגות מתחייבות שלא לתמוך במועמד אחר במהלך הכנסת ה-23. כלומר, האפשרות שהליכוד ימליך את אחד מבכיריו תחת נתניהו סונדלה לא על ידי חוקת הליכוד אלא באמצעות ההסכם עם כחול לבן.

נתניהו גם שומר בידיו את היכולת לפטר ולמנות את שרי הליכוד במשך כל הקדנציה, גם בפרק הזמן שבו גנץ יקבל את ראשות הממשלה, אבל הסעיף החשוב ביותר הוא זה שמאפשר לנתניהו פרישה מוקדמת על פי החלטתו עוד בטרם ישלים את 18 החודשים שלו, מה שיחל את כהונת גנץ באופן אוטומטי ללא צורך בהשבעה נוספת, וישאיר לנתניהו את הזכות לחזור ולכהן בסוף הקדנציה.

המשמעות הפשוטה של הסעיף היא שנתניהו, אם ירצה, יוכל להגיע לבחירות הבאות מלשכת ראש הממשלה. אבל הוא גם מעניק לו עמדת כוח נחוצה לתרחיש שמרחף כבר זמן במערכת הפוליטית: נשיאות.

התאריך המוקדם ביותר שבו ניתן לערוך בחירות לתפקיד נשיא המדינה הבא הוא בתחילת אפריל 2021, בעוד קצת פחות משנה וכשישה חודשים לפני המועד שבו נתניהו אמור לפנות את כיסאו בהתאם להסכם הרוטציה.

אם יתמודד וייבחר, צפויות לו שבע שנים בבית הנשיא עם מעמד של מדינאי-על וכמובן חסינות משפטית. ההליכים נגדו יוקפאו כמעט עד תום העשור, עד אז יספיק לחגוג 79 ולכהן כנשיא שהדומיננטיות שלו תעקוף אפילו את מעמדו חסר התקדים של שמעון פרס ז"ל. הוא יאפיל בארץ ובחו"ל על ראש ממשלה חיוור כמו גנץ, אבל ליו"ר כחול לבן זה עדיין כדאי. גם מי שמסוגל לדמיין את גנץ כראש ממשלה מתקשה לדמיין את נתניהו מתפקד כממלא מקומו. ההסכם שנחתם אומנם מבצר את קיום הרוטציה בפלדה ובבטון, בחקיקה ובערבויות פוליטיות וציבוריות, אך גנץ כבר אמר לאנשיו: התכוננו ל-400 תרחישים, אבל תמיד אפשר יהיה למצוא את הפרצה בתרחיש ה-401.

עם כל הסתייגותו של גנץ מהפיכת בית הנשיא למקלט משפטי, תמיכה בנתניהו לנשיאות בהצבעה חשאית מפנה לו את לשכת ראש הממשלה חצי שנה לפני הזמן, עם ערובה לכך שנתניהו לא ינסה להפר את ההסכם בעילה כלשהי. בהצבעה כזאת גם גדולי יריביו של נתניהו עלולים להתפתות ולתמוך בו כדי לוודא את עזיבתו הסופית, וכמובן שבכירי הליכוד ישמחו לפנות מהזירה את מי שמקפיד לשמור אותם בגודל מוקטן ומונע מהם אופק פוליטי כבר עידן ועידנים. אם גנץ רוצה להיות ראש הממשלה ה-13 של מדינת ישראל, הדרך הבטוחה ביותר היא לדאוג לכך שנשיאה ה-11 יהיה בנימין נתניהו.

אם רעב שונאך

שלוש שותפות היו לליכוד בבלוק הימין, שעל כפיו נישא והיטלטל בשנה האחרונה עד להסכם הקואליציוני: ש"ס, יהדות התורה וימינה. שתי הראשונות מחליקות בנחת ובלי שריטה אל ממשלת נתניהו-גנץ. ספק אם גם הקטנה והסרוגה תצטרף.

בשעה שלפני חתימת ההסכם התקשר ראש הממשלה לראשי האגף החרדי של הבלוק, אריה דרעי ויעקב ליצמן, ועדכן אותם בפרטים הסופיים: הם ישמרו על כל התפקידים והמשרדים והתקציבים (בכפוף לקיצוצי הקורונה) שהם מחזיקים בהם כיום, וגם על הסטטוס קוו בנושאי דת ומדינה כולל חוק גיוס מיידי במתווה מערכת הביטחון שירגיע את בג"ץ בשלב הראשון, אבל יפתח את הנושא לחוק חדש בהסכמת החרדים. ממשלה בדיוק כפי שהם אוהבים, בראשות נתניהו ובלי לפיד וליברמן.

מי שלא קיבל טלפון דומה היה נפתלי בנט. רק אחרי החתימה עם גנץ התפנה נתניהו לעדכן את ראשי ימינה וקבע שייפגשו בהמשך השבוע, אחרי יום הזיכרון לשואה ולגבורה. הם רחוקים מלשמור על כוחם, לא רק בבכירות התיקים אלא גם במספרם: בליכוד מוכנים להעניק על פי המפתח הגושי תיק אחד על כל שלושה מנדטים, וטוענים שגם מגיע להם עודף. ההצעה שהונחה על השולחן נכון לשעת כתיבת שורות אלו היא תיק בינוני אחד לבנט: ככל הנראה שיכון בחצייה הראשון של הקדנציה, שישודרג לחוץ ברגע שגנץ יתמנה לראש ממשלה, אשכנזי יעבור לביטחון ומשרד החוץ יתפנה. התיק השני יהיה סמלי, ירושלים או שיתוף פעולה אזורי, ועליו ייאלצו להתקוטט סמוטריץ', פרץ ושקד. אולי גם כן ברוטציה ביניהם.

מול ההצעה הזאת בנט, שלא ידע יום אופוזיציה אחד בחייו הפוליטיים ולא כיהן מעולם כח"כ מן השורה, שוקל להישאר בחוץ. זו אומנם תהיה אופוזיציה קשה. היו"ר יהיה יאיר לפיד, החברים הם אנשי מרצ, המשותפת וליברמן, אבל הוא לפחות יוכל להציג אלטרנטיבה ולהיבנות באמצעות הבידול. בריבונות ימינה תתמוך בכל מקרה, אבל תוכל לאתגר את נתניהו מימין בנושא המדיני אבל לא פחות מכך בכלכלה.

נזקי הקורונה יעמידו את ישראל בפני אחד האתגרים הכלכליים הגדולים בתולדותיה. קבוצות לחץ כבר מנסות לדחוף את המדינה לחלק עוד ועוד כסף שאין לה בטווח הקצר, אבל בטווח הבינוני והארוך יידרשו רפורמות כלכליות דרמטיות ולא פופולריות. את הקו הזה בנט עקרונית יוכל להוביל מבחוץ. הבעיה שלו היא שספק אם חבריו לרשימה יסכימו לכך, כשבמקביל נתניהו עלול לנסות לפצל שוב את הסיעה החבוטה המורכבת משלוש מפלגות, או אולי לשפר את ההצעה שהוגשה לחבורה.

פרט לאיבה הבסיסית לבנט ושקד, נתניהו מתקשה לגלות נדיבות בגלל רשימת הממורמרים והמקופחים בליכוד. חמישה או שישה שרים יאבדו את משרדיהם. בעשירייה הפותחת יש ארבעה בכירים שעלולים להתייבש על הספסל במליאה ולפתח אופוזיציה פנימית: ארדן, אדלשטיין, ברקת וסער. האחרון לא משלה את עצמו לרגע שיקבל מנתניהו פירור, אבל האחרים מנהלים קמפיין.

אדלשטיין תובע מנתניהו להיאבק בווטו האישי שהטילו עליו בכחול לבן, ומסרב לדון איתו על תיקי ניחומים. או שאהיה יושב ראש הכנסת או שאהיה חבר כנסת מן השורה, הבהיר. ארדן שמועבר מהמשרד לביטחון הפנים לטובת מירי רגב עדיין לא התבשר איזה תיק יקבל, ובסביבת ראש הממשלה לא התייאשו מהניסיון לשדל אותו לשקול שוב את תפקיד השגריר באו"ם לאחר שכבר סירב לו.

ברקת הפנים שאת האוצר אומנם לא יקבל, אך עדיין לא נואש מהפעלת לחץ פנימי במפלגה, מגובה בסקרים החביבים עליו ובמנגנון משומן שאמור לחלץ בעבורו תיק בינוני כפרס ניחומים. בין אלו ועוד נתניהו מתמרן. בחלוקת התיקים הזאת הוא לא בוחר את שריו לממשלה הבאה, אלא על דרך השלילה בוחר את יריביו.