ימי הזיכרון שאנו נמצאים בפתחם הם ימים בהם האהבה שלנו לאחר מתגלה ביתר שאת. אלה ימים בהם אנו מסירים את הציניות ומתחברים יחד סביב הנופלים, הן ביום השואה שעבר והן ביום הזיכרון לחיילי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה שאנו נמצאים בפתחו.
גדולתם של ימי הזיכרון האלה היא ביכולת שלנו להסיר את המסכות, דווקא בימים בהם אנחנו צמודים אליהן כל הזמן. אנחנו שמים את התחפושות בצד ומתמקדים בגרעין שמחבר אותנו יחד, אלה שמסרו נפשם כדי שאנו נהיה כאן.
השנה, עם פרוץ משבר הקורונה, נראה שימי האהבה האלה גברו ועלו קומה נוספת. "נאלצנו" להישאר בבתים, להיות סביב המשפחות שלנו, הילדים שלנו ובעיקר סביב הבית. נאלצנו שלא לפגוש את משפחתנו בליל הסדר ובמהלך חג הפסח וכך נראה שמציאות זו אכן תימשך גם ביום העצמאות. לאהוב בדרך אחרת מן המקובל.
הימים האלה הם ימים מיוחדים לעם ישראל שכן הם מצליחים להסיר מעלינו את כל הציניות שאנחנו עטופים בה ביום יום. לא עוד מנגנוני הגנה ושריונים אלא עמידה יחד בכניעה ובכבוד לפני גיבורי ישראל.
אנו זוכרים בכאב עצום את שישה מיליון הנרצחים ואת עשרות אלפי החיילים שנפלו במערכות ישראל. אותם קדושי עליון סללו ועודם סוללים את הדרך לשגשוגה של מדינת ישראל ולא פחות חשוב הוא, מאחדים אותנו, יחד .
אין משפחה במדינת ישראל שאינה קשורה בקשר ישיר לשואה או לאחד מחללי מערכות ישראל. עם ישראל הוא עם שזוכר ובזכות הזיכרון הזה כולנו ממשיכים לחיות.
השכול לדאבון לב הכה גם בביתנו עת דודי משה גולדפרב ז"ל, בעת אשר שירת בשירות הביטחון הכללי נפל במהלך פעילות מבצעית. אביו- סבי, חיים ז"ל, ששהה 6 שנים במחנה המוות אוושויץ, נאלץ לקבור את בנו. "ואומר לך בדמייך חיי" גירסת מדינת ישראל.
ימי הזיכרון במיוחד בזמן הקורונה , גרמו לנו להסיר את המחיצות שבינינו ולעזור אחד לשני. כמו השכול, כך גם הקורנה לא הבדילה ומבדילה בין אדם לאדם או בין מעמדות. היא פשוט הגיעה והציבה לנו אתגר, להמשיך לחיות ולהיות יחד למרות כל הקשיים. בעיקר היא ביקשה מאיתנו להמשיך ולזכור ולבחור בחיים באמת. רק כך ניתן באמת ולצאת מכל משבר וקושי.
רק דרך זכירת הדרך ועולם הערכים שלנו הצלחנו לצלוח כל משבר וכך גם בימים טרופים אלה נצליח לצאת מחוזקים יותר, בריאים יותר ומאוחדים יותר.
הדר מילר היא אופטומטריסטית בחנות "אופטיקנט בראנס" רמלה. דודה, משה גולדפרב ז"ל נהרג בפעילות מבצעית בשכם במהלך מבצע של שירות הביטחון הכללי בשנת 1979.