משואה למשואה

תנועת חב"ד היא מודל חיקוי למסירות ושליחות, מסורים לכל יהודי בעולם. אז היכן המחלוקת בין תנועת חב"ד לתפישת העולם הציונית הדתית?

רפי קפלן , ג' באייר תש"פ

הדלקת המשואות
הדלקת המשואות
Hadas Parush/Flash90

‬מי לא מכיר את מסירות הנפש העצומה של חב"ד בכל מקום על פני כדור הארץ? אין סוף סיפורים על יהודים שנתקעו בכל מיני סיטואציות בכל מיני חורים בעולם, ורק חב"ד היו שם עבורם, מצילים נפשות ברוח ובחומר.

אני נזקקתי לשירותם פעם אחת לפני מעט יותר מ-30 שנה.

היה זה לא הרבה זמן לפני קריסת "מסך הברזל", פירוק ברית המועצות ונפילת חומות ברלין ,באחת השליחויות של משרד החוץ שעדיין היו חשאיות בזמנים הללו.

הגענו חברי הרב יונה גודמן ואני לברית המועצות לשליחות של כמה שבועות בתקופה שבין יום כיפור, לסוכות ושמחת תורה.

אנשי משרד החוץ, לצד האתרוג הכשר, ציידו אותנו במין גליל אטום בוואקום ובפנים לולב, הדסים וערבות ואמרו לנו שנפתח רק לפני סוכות כדי שלא יתייבשו. לצערנו ולאכזבתנו כשאכן פתחנו את הגליל מצאנו את שלושת המינים שבפנים יבשים לחלוטין. מה נעשה? שם במוסקבה הסובייטית לא היה שוק ארבע מינים... למזלנו הצלחנו למצוא את אנשי חב"ד ששם במחתרת דאגו לכל מי שרק רצה להשיג אתרוגים ולולבים לקיום המצווה בחג.

אני יושב באותו ערב בסוכה קפואה בפרברי מוסקבה יחד עם הרב יונה ועוד כמה עשרות יהודים שהגיעו לחגוג יחד את החג.

בחבורה היה גם שליח חב"ד מ-770 שהגיע מניו יורק לחזק אף הוא את היהודים ברוסיה, "יהדות הדממה".

שרנו ורקדנו, ועל אף הקור העז השתררה אווירה חמימה. לידי ישב הפרופסור זאב דשבסקי, "סירובניק", ומעין מנהגי החבורה. לתדהמתי בכל פעם שביקש היהודי היקר, החבדני"ק מניו יורק לקום לדבר, מיד השתיק אותו זאב וביקש ממני או מיונה לקום לדבר.

בפעם השלישית או רביעית שזה קרה ובמקום לתת לשליח חב"ד לדבר, שוב דאג זאב לשקט אך על אף ציפיתו של הנ"ל לקבל סוף סוף רשות הדיבור אמר זאב: "אני מבקש מרפואל מארץ ישרואל לדבר עוד כמה דברים יפים", ממש הרגשתי חוסר נעימות כלפי השליח המסור, והרגשתי שיש דווקא להרבות בהכרת התודה כלפי אנשי חב"ד, לאחר שקמתי ואמרתי דבר תורה קצר שאלתי את ר' זאב מדוע הוא נוהג כך?! למה שלא יתן לצעיר מניו יורק לדבר?

הסביר לי זאב את גישתו כשהוא מחייך אבל בנחישות ורצינות גמורה: "ממה נפשך רפי, אם הוא לא ידבר דברים מתוקים שילהיבו את היושבים עמנו כאן בסוכה אז למה שידבר? ואם כן יאמר דברים מתוקים ויתחברו אליו, והרי כולם כאן רוצים לעזוב את רוסיה, שמא ירצו ללכת אחריו לניו יורק, למה לי לתת ליהודים להשתכנע לעבור מגלות לגלות? מכאן נוסעים רק לארץ ישראל"! התרשמתי מדבריו מאד.

אכן כל מי שפגשנו במשך שלושת שבועות השליחות דברו על ארץ ישראל חוץ מאנשי חב"ד. השליחות שלהם היתה לחזק את היהודים ואת היהדות. עידוד עליה לארץ ישראל לא היתה ברשימת המשימות שלהם.

לכשנודע ששליחת חב"ד בקטמנדו, חני ליפשיץ תדליק השנה משואה רבים מאתנו הגיבו באותה תגובה: "כל הכבוד, לגמרי מגיע לה"! ולעומת זאת כשנודע לפני כמה ימים שבית דין רבני חב"ד בארץ הקודש הבהיר לה כי הוא אוסר עליה את הדלקת המשואה התאכזבנו והצטערנו עבורה ועבורנו.

יאיר שרקי הסביר באחד האתרים ברשת: "עמדתה המסויגת של חב"ד נגד השתתפות בטקסים רשמיים מסוג זה היא דבר ידוע. לטקס יום העצמאות ב-2011 נבחר להשיא משואה שמעון רוזנברג, סבו של מוישי הולצברג שניצל ממתקפת הטרור במומבאי בו נרצחו הוריו, גבריאל ורבקה הולצברג ז"ל, שניהלו את בית חב"ד בעיר. בעקבות ביקורת פנימית בתוך חסידות חב"ד, שינה הולצברג את הניסוח המקובל בטקס הדלקת המשואות והכריז: "לתפארת מדינת ארץ ישראל".

האם חב"ד הם ציונים? מי שיעיין באתר חב"ד בארץ ישראל יקרא: "המונח "ציונות" - תלוי לאיזו מסגרת מצמידים אותו. תנועת חב"ד תומכת בציונות מקורית, שורשית, זו העולה מהתפילה שיהודים מתפללים שלוש פעמים ביום (בתפילת "שמונה-עשרה") - "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון".

תנועת חב"ד הם מודל חיקוי למסירות ושליחות. תנועת חב"ד מסורים לכל יהודי בכל מקום בעולם. רבים מהם עלו לארץ מתגייסים לצה"ל ואוהבי ההתיישבות ביש"ע.

אז היכן המחלוקת בין תנועת חב"ד לתפישת העולם הציונית הדתית? (ואינני נכנס כרגע לנושא רציני אחר של אלו המייחסים לרבי תכונות של אליהו הנביא שעלה בסערה השמיימה ולא נפטר פיזית...)

הבדל גדול יש ביחס לתקופתנו כתקופת שיבת ציון ואתחלתא גאולה. הם רואים את תקופתנו עדיין כתקופת גלות.

לצערי הם לא ישתתפו בהודאה לרבש"ע ביום העצמאות הקרוב באמירת הלל.

אני כואב היום יותר מתמיד את היאחזותם של אחינו החב"דניקים בגלות, תפישתית וארגונית. אני בוכה עימם על פטירת רבים מבני קהילתם בקראון הייטס ואלפי החולים בתוך רבים מיהדות ארצות הברית (ואיטליה ובכלל).

בזמן השואה הנוראית לא קרא הרבי מליובאוויטש לחסידים לעלות לארץ ישראל. אולי אם היה שולח אותם לארץ ישראל לא רק שהיו ניצולים רבבות יהודים אלא שעולם התורה כאן בא"י היה מתחזק משמעותית. סיפור ניצולו של הרבי הוא עדיין תעלומה שעוד יעסקו בו רבות, אך חבל שהוא הוברח לארה"ב ולא לארץ הקודש.

הרבי מליובאוויטש הקודם והאחרון היו ענקים. אין סוף לזכויותיהם. אבל חבל לי מאד שתפישתם בנושא ארץ ישראל וראיית גדולת תהליך גאולתנו כה שונה מתפישת עולמנו התורני הלאומי.

חבל שלקח השואה שלהם היה לעבור מגלות לגלות לעומת רבים מכלל ישראל שפעלו להקמת ממלכת ישראל מחדש כאן בארצנו. יחד היינו יכולים להחיות כאן את חיי התורה של עם ישראל, ולהדליק יחד השנה משואה לתפארת עם ישראל במדינת ישראל ולקדם יחד בארץ ישראל את תהליך גאולת ישראל.

אני מצרף כאן דברים קצרים אך נוקבים בנושא זה שאמר פרופסור אמנון שפירא חבר הנהלת "מעלה", אשתקד בכנס השנתי על שם אורי אליצור ז"ל בגבעת שמואל.