שלומית גולדין הלוי
שלומית גולדין הלויצילום: ללא קרדיט

בכל שנה ביום הזיכרון אני שולחת את ילדיי לבית הספר הממלכתי דתי. הם עומדים בצפירה עם חבריהם לכיתה ואנחנו ההורים עומדים בצפירה בבתי העלמין או בטקסים מטעם העבודה. אבל השנה המציאות המאתגרת זימנה לנו יום זיכרון אחר.

השנה נעמוד בצפירה עם הילדים בבית. נעשה טקס אינטימי, משפחתי, ונספר להם על היקרים לנו שאינם עוד איתנו. ובבוא הצפירה נעמוד בסלון, נרכין ראש, ונתייחד עם זכר הנופלים בדממה ובכאב. 

במסגרת למידת הקורונה מרחוק והקשר המיילי-זומי בין בית הספר לתלמידים, שלחה המורה קובץ עם תוכנית הלימודים ליום הזיכרון וליד השעה 11, בזמן הצפירה, כתבה המורה "עומדים בצפירה לכבוד הנופלים על הגנת ארצנו הקדושה ואומרים פרק תהילים".

הייתי צריכה לקרוא פעמיים כדי לעכל. לדבר בצפירה? להתפלל בזמן הצפירה? והלא הצפירה היא תפילה שכל עם ישראל שותף לה. איך ניתן להפר את הדומייה הנדירה, הקולקטיבית, המאחדת, באמירת תהילים פרטית? 

חשוב לציין כי מדובר בבית ספר ממלכתי דתי. אם היינו רוצים שילדינו לא יעמדו דום בצפירה יכולנו לשלוח אותם לבית ספר חרדי. ב"ה יש מספיק בתי חינוך לכל הדעות השונות והגוונים השונים בחברה הישראלית. אולם בחרנו לשלוח אותם לבית ספר ממלכתי דתי כיוון שחשוב לנו שיקבלו ערכים העולים בקנה אחד עם הערכים שהם סופגים בבית.

הצפירה היא רגע קשה. מפלח את הלב. מעלה זיכרונות כואבים של דמים ויגון, של מלחמות ופיגועים, של שכול ושל חיסרון. אל לנו להקהות את הזיכרון עם אמירת תהילים ברגעי הוד נוראים של צפירה. כששותקים חייבים לזכור. חייבים לכאוב. אין מקום להסחות דעת על ידי אמירת תהילים או כל פעולה אחרת.

בחינוך הדתי-לאומי-ציוני שבו גדלנו הצפירה היא רגע קדוש. אנחנו מצפים שהערכים האלו הם אלו שבית הספר הממלכתי-דתי ינחיל לילדינו. החמ"ד עוצם עיניים כשמקבלים מורים חרדיים לבתי הספר הממלכתיים דתיים (בעוד הוא מונע ממורים חילוניים ללמד בבתי הספר הדתיים). אין סיבה כי מורה חרדי לא ילמד בבית ספר ממלכתי דתי, אולם עליו לכבד את כללי המקום ולא לפגוע ברגשות הציבור.

מדוע הערכים הלאומיים נרמסים? מדוע לגיטימי לבקש מהילדים לומר תהילים בזמן צפירה? שמעתי טיעון בעד אמירת תהילים בצפירה הגורס כי חשוב שלא יהיה ביטול תורה וכי חשוב לומר תהילים לעילוי נשמת הנופלים. האם היו מעלים על דעתם להציע לומר תהילים בזמן תקיעת שופר? וכי אין אפשרות לומר תהילים מבוקר עד ליל מלבד בשתי דקות צפירה קדושות אלו?

כשקול השופר בוקע מפי בעל התוקע בראש השנה ובמוצאי יום כיפור המתפללים עומדים בדומיה. תפקידו של השופר להזכיר לנו מאיפה באנו ולאן אנו הולכים. איש לא פוצה פה. איש לא אומר תהלים. קול דממה דקה ישמע. 

זעקת הצפירה מפלחת את הלב ועוזרת לנו להתייחד עם זיכרון הנופלים. לזכור כי במותם ציוו לנו את החיים. לזכור את מגש הכסף עליו ניתנה לנו המדינה. רגעי הצפירה אלו רגעים נדירים של תפילה שכל עם ישראל שותף לה יחד. תפילת דומייה הקורעת שערי שמיים. 

תאמרו תהילים אחרי הצפירה, לפני הצפירה, ביחד או לחוד, במרפסת או בבית. אבל אל תגידו תהילים בזמן הצפירה. 

שלומית גולדין הלוי היא יועצת תקשורת ואשת יחסי ציבור