זיכרון פרטי, זיכרון כללי

כלל ישראל עוצר את השגרה המרדימה ומתעורר להכיר טובה ולהבין את גודל התקופה ואת הזכות שהדור שלנו זכה לה.

הרב יצחק נריה , ג' באייר תש"פ

הרב יצחק נריה
הרב יצחק נריה
צילום: ללא קרדיט

צער רב אופף את יום הזיכרון.  יחד עם הצער, ישנה בלב עוד תחושה. היטב לבטא זאת הנביא ישעיהו "ופחד ורחב לבבך" יחד עם הצער והפחד מגיעה גם רחבות הלב.  הצער הגדול אינו מאפיל אלא מעצים גם תחושה של הכרת הטוב. 

מצד אחד צער גדול על אבדן החיים ומהצד השני ציבור שלם שמרכין ראשו ומכיר טובה לאלה שבזכותם אנו חיים פה היום, וככל שהחיים משמעותיים יותר מוסריים יותר הכרת הטוב גדולה יותר.

תראו לאיפה הגענו בזכות מסירות הנפש שלכם. אבל השנה לצער הזה מצטרף צער נוסף, אי אפשר בשל מגפת הקורונה לפקוד את בתי העלמין. והתחושה היא קשה. אבל האמת היא שאפשר להתבונן על זה במבט אחר, לכל חייל או איש מחתרת ובטחון שנפל על הגנת הארץ יש יום זיכרון פרטי, בן דודי שנרצח על ידי מחבלים בעת שירותו הצבאי, יום הזיכרון שלו הוא י''ט טבת. אבל יום הזיכרון בד באייר הוא לא יום פרטי, הוא יום שבו כלל ישראל עוצר את מרוץ החיים ואומר תודה.

כלל ישראל עוצר את השגרה המרדימה ומתעורר להכיר טובה ולהבין את גודל התקופה ואת הזכות שהדור שלנו זכה לה. עם כל הקושי, השנה המצב הוא שהכלל אינו יכול להגיע. בתי הקברות לא יתמלאו.  אבל אדרבה זה בדיוק המציאות הנוכחית המורכבת.

אנחנו מוסריים יותר. בזכותם יש לנו מדינה, ויש לנו אזרחים, צעירים וותיקים, עולים חדשים וישנים. המלחמה כעת היא בשתי חזיתות.  מחד, עדיין חיילי צה"ל וכוחות הביטחון נלחמים כל העת מול אויב אכזר וחסר לב. אבל מצד שני כל החברה נמצאת כעת בחזית. חזית בה נדרשת ערכיות ומוסריות, סולידריות וסבלנות אהבה ורעות המאבק הוא על בריאות הציבור מפני וירוס נסתר. 

ולכן, למרות הקושי מתאים שאת יום הזיכרון הכללי נעשה באופן אחר. עמוק יותר. כדאי להיכנס לאתרי יזכור ולקרוא מעט על הנופלים, ללמוד ממעשיהם הטובים ולהשתדל להיות חברה טובה יותר.

סוף סוף הימים הללו מזכירים לנו דבר אחד: יש חשיבות לכל פרט ויש חשיבות עצומה לכלל כולו.

הרב יצחק נריה הוא ראש ישיבת תורה בציון ויו"ר קרן אחד לאחד