הרב יעקב אריאל
הרב יעקב אריאלשלומי שלמוני

לאור הדגם שהציב בפניו רבו הגדול הרב שאול ישראלי, הגיע הרב אריאל בשנת תשכ"ד לכפר מימון, ושנה לאחר מכן נבחר להיות רב הכפר.

גם הוא עסק רבות באתגרים של יישום ההלכה בחקלאות המתחדשת בארץ הנגב, תוך שהוא מרבה להתייעץ עם רבו, שהדריך אותו בכתב ובעל פה. הקשר עם החקלאים היה עמוק. הרב חי בתוכם, התחבט עמם באתגרים שעמדו בפניהם, ואף כאב את כאבם בזמנים בהם נדרשו לעמוד בניסיונות גדולים.

אולם הוא לא הסתפק בכך. חזון גדול עמד בפניו. קיום מלא של המצוות התלויות בארץ – לא רק בכפר מימון, ואף לא רק בכלל מושבי הפועל המזרחי, אלא במדינה כולה.

מחלום למציאות

לנגד עיניו של הרב אריאל עמד המסר, אותו ניסח לימים רבו מתקופת הישיבה התיכונית, הרב משה צבי נריה:

גדולים,

החולמים חלומות גדולים,

הופכים חלומות למציאות.

גדולים,

העוסקים במעשים קטנים,

הופכים את המעשים לגדולים.

ברם...

קטנים,

החולמים על גדולות,

ואינם עוסקים אפילו בקטנות,

מבלי עולם הם;

שכן,

החלומות נשארים בחלומם,

הקטנים - בקטנותם,

והעולם - בתוהו ובוהו.

הרעיון להקים מכון מחקר תורני-חקלאי ברוח ציונית-דתית ועל פי פסיקת הרבנות הראשית לישראל לדורותיה הדהד בראשו של הרב אריאל זמן רב. שנים רבות עסק בשאלות אלה רק המכון לחקר החקלאות על פי התורה, אשר דרך פסיקתו היתה שונה. החלל היה גדול, וציפה למי שימלא אותו.

בשנת תשל"ח החליטה ממשלת ישראל לחתום על הסכם מדיני עם מצרים, במסגרתו התחייבה למסור לידי המצרים את כל מרחבי סיני ולהחריב את יישובי חבל ימית. הרב אריאל נקרא אל הדגל והתבקש ליטול על עצמו את ראשות ישיבת ההסדר בימית – הישיבה שגלתה לנווה דקלים שבגוש קטיף, ומשם גלתה פעם נוספת עד למקומה הנוכחי בעיר אשדוד.

באותה תקופה עמד בראש המועצה האיזורית חוף עזה אחד מבכירי החברים בכפר מימון, ראובן רוזנבלט. לנגד עיניו עמד הדגם של הכפר, בו מתקיימים בהרמוניה חיי "תורה ועבודה" בהנהגתו של המרא דאתרא, והוא ביקש להעתיק אותו אל גוש קטיף ההולך ונבנה בחולות. למשימה גוייסתי ממקום מושבי ברמת הגולן, שם למדתי בכולל הרב יגאל אריאל, אחיו הצעיר של הרב יעקב, והגעתי לגני טל, כאשר הרב אריאל מתנדב להדריך אותי בדרכי החדשה.

בשנת תשמ"א חברנו ביחד – ראובן רוזנבלט, הרב אריאל ואני, בגיבוי איגוד המושבים של הפועל המזרחי, כדי לעשות מעשה: להקים כולל אברכים בגוש קטיף. מטרתו של הכולל הייתה ייחודית. לא רק ליצור "תוכנית רבנות" מקובלת, אלא לתת לאברכים הכשרה ממשית להיות רבנים בהתיישבות החקלאית. בחודש אלול תשמ"א נפתח כולל מג"ל במושב קטיף, כאשר האברכים גרים ביישובי גוש קטיף מכאן ובעיר ימית מכאן.

החיים בתוך ההתיישבות, בין החקלאים, יצרו חיבור טבעי בין הצדדים, וכמה וכמה מן האברכים נבחרו לכהן כרבנים במושבים בהם גרו. בערב שנת השמיטה תשמ"ז, לקח הרב אריאל על עצמו למשך שנה אחת את ריכוז תוכנית הלימודים, בה למדו האברכים הלכות שמיטה, ערלה וחדש, תרומות ומעשרות. ובקיץ של אותה שנה הוקם מכון "התורה והארץ".

בשבילי המכון

הרב אריאל ליווה את המכון מראשיתו, הדריך את החוקרים בכל תחום וענה לכל שאלה. מדריכי השמיטה לחקלאי ולצרכן נכתבו בהנחייתו ועל פי דרך הפסיקה שלו. דרך פסיקתו רחוקה היתה מלהיות צמודה לבית מדרש אחד.

הוא הסביר פעם לאברכים הצעירים, כי יש לאחוז בדרכם של בית הילל, שהיו לומדים ומלמדים גם את פסיקתם של בית שמאי, ודווקא משום כך נפסקה ההלכה כמותם. לכן הוא הנחה את כותביהם של מדריכי השמיטה להביא את הדעות השונות זו לצד זו מבלי להכריע ביניהן באופן חד, אלא להציג סדר עדיפויות הלכתי, והחקלאי יבחר את הדרך המתאימה לו במצבו הייחודי.

בעוד שמדריכי השמיטה – שעל בסיס המהדורה המתוקנת שלהם משמיטת תשנ"ד נכתב הספר 'קטיף שביעית' – נכתבו בהדרכתו, הרי שבסדרת ספרי "התורה והארץ" הוא היה שותף ככותב פעיל. לא היה כרך בו לא הופיעו כמה מן המאמרים שלו, בעריכתם המוקפדת של חוקרי המכון, אשר לא היססו מלהתדיין אתו על מה שכתב, והוא ענה לשאלותיהם ואף לא נמנע מלתקן לעתים את דבריו לאור הערות שקיבל מצעירי הצאן.

בכל אחד מן הכנסים השנתיים של המכון הוא היה זה שנשא את ההרצאה המרכזית והמחדשת ביותר, ולאחר מכן הועלתה הרצאה זו על הכתב והופיעה כמאמר בכרך הבא של "התורה והארץ". רבני המכון מרבים להיוועץ בו בשאלות ההלכתיות, והנהלת המכון מבקשת את הדרכתו ועצתו בהנהגה הכללית ובהתוויית הדרך לאור האתגרים המשתנים והמתחדשים.

בשנת תשנ"ה – כאשר הרב אריאל כבר כיהן כרבה הראשי של רמת גן - החליט המכון שהגיעה העת להוציא לאור את ספריו. בתחילת הדרך יצא לאור הכרך הראשון משו"ת "באהלה של תורה", ומיד לאחר ספר דרשותיו – "מאהלי תורה".

בהמשך השנים יצאו בזה אחר זו כרכים נוספים של השו"ת, שבמרכזם שני כרכים המוקדשים למצוותיה של ארץ ישראל, ואשר רבים מן המאמרים נכתבו בתשובה לשאלות שעלו מן המכון, וכן ספר מאמרים אקטואליים בענייני שמיטה, "באהלי שדה". משנתו הרעיונית של הרב אריאל אף היא הוסיפה לראות אור בהוצאת המכון, בשתי מהדורותיו של הספר "הלכה בימינו" ובמהדורה החדשה והמורחבת של ספר הדרשות לתורה למועדים, "מאהלי תורה", שיצא מחדש בשני כרכים.