ימים אלו מזמנים לנו פגישות רבות עם מושג הגבורה. רק יצאנו מיום השואה והגבורה, וכבר אנו נמצאים ביום הזכרון לחללי צה"ל אשר מדגיש את גבורתם של אלו שמסרו נפשם על קדושת העם והארץ.
יום השואה קיבל את שמו כיום השואה והגבורה מתוך רצון להדגיש את הגבורה הפיזית שהתחוללה בשואה. בשל כך גם נקבע כ"ח ניסן כתאריך ליום זה, כיון שזה היום בו דוכא מרד גטו ורשה. אך נראה שהנסיון להדגיש את הגבורה הפיזית בשואה אינו עולה בקנה אחד עם המציאות ההיסטורית. מרד גטו ורשה היה מהמרידות הבודדות, ואינו מלמד על הכלל.
נראה שהגבורה היהודית בשואה התבטאה פחות בגבורה פיזית והרבה יותר בגבורה רוחנית- ביכולת להתמודד עם הרוע בהתגלמותו ולשמור על צלם אלוקים, באומץ לשמור על הגחלת היהודית בקיום מצוות אל מול נסיונות לעקור כל סממן יהודי, ובמאמצים הכבירים לשמר את הערבות ההדדית. ישנם שפע סיפורים מסמרי שער המלמדים על מעשים על-אנושיים של אחינו ואחיותנו שהתעלו בגבורה רוחנית עילאית כדי לשמר את זהותם המוסרית והרוחנית. גבורה רוחנית זו מהווה חוליה נוספת בשרשרת הדורות, של עמידה יהודית גאה ואיתנה של אבותינו.
מעניין לשים לב, שימים אלו נקבעו מדורי דורות לזכרון גבורתם הרוחנית של הקהילות היהודיות שעמדו בגבורה אל מול מסעי הצלב ובחרו במותם בכדי שלא להמיר את דתם. מסעי צלב אלו היכו ביהודי אשכנז בעיקר בחודש אייר, ולכן בחודש זה קהילות אשכנז מקפידים לומר בכל שבת 'אב הרחמים הוא יזכור... קהילות הקודש שמסרו נפשם על קדושת השם'. נמצא שאכן יום השואה ראוי לשמו 'יום השואה והגבורה' אך כציון המשך המסורת של גבורה רוחנית יהודית.
אך האם זו הגבורה היהודית היחידה? ביום הזכרון לחללי צה"ל אנו מציינים סוג אחר של גבורה- גבורה פיזית, היכולת לעמוד בקשרי המלחמה ולהשיב מלחמה שערה באומץ ובחירוף נפש. זכינו ובדורנו שבה לנו האפשרות לגבורה כזו לאחר שנות אלפיים. אך לא שבה לנו רק האפשרות המעשית, אלא שבו אלינו גם נשמות בעלי אופי שכזה, וכדברי הרב קוק זצ"ל (אורות המלחמה) 'ואותן הנשמות החזקות חוזרות לחיות בנו כימי עולם'. אך הגבורה אינה רק בשדה הקרב, אלא גם בשדה המדינאות, וביום העצמאות אנו מציינים בין השאר את הגבורה של המדינאים להכריז על קוממיות ישראל למרות הסיכונים הרבים.
שוב מעניין לשים לב, שימים אלו כבר קבועים וחקוקים מימים ימימה כימים בהם אנו מציינים את הפעם האחרונה בה עם ישראל יצא לשדה הקרב והביע את גבורתו במלחמה. בימים אלו נקבע להלכה שאנו מתאבלים על תלמידי ר"ע, ולפי אגרת רב שרירא גאון נראה שהם נפלו מחמת השתתפותם במרד בר כוכבא. נס המרד שהונף על ידי בר כוכבא הפתיע את האימפריה הרומית בתעוזתו ובגבורתו, ואף הביא להשבת השלטון למשך שנתיים ומחצה. אך הדיכוי הקשה והאכזרי של המרד הביא לאבל גדול בעם ישראל, ולאיבוד העצמאות המדינית ומנע את היכולת להביע את הגבורה הפיזית עד ימינו אנו. נמצא שגם יום הזכרון מהווה המשך לימי הזכרון לגיבורי החייל מעמנו שנפלו על מזבח העם והארץ.
שתי גבורות אלו, הרוחנית הגנוזה והמעשית הגלויה, בשורשן הן גבורה אחת. רק מתוך גבורה פנימית בה היחיד והאומה מבררים לעצמם את סולם הערכים לאורו הם הולכים, ניתן לצאת בעוצמה רבה של גבורה גלויה להגשמת ערכים אלו במציאות הנראית לעין.
יהי זכר כל הקדושים לאבוקה מאירה ומעצימה, ויהי זכרם ברוך.
הכותב משמש כראש כולל הדיינות בשדרות, בית המדרש הגבוה אור יוסף בבית חג"י, ומחבר הספרים 'עזר משפט' (שני כרכים על חו"מ חלק ג')