יום הזיכרון
חגית ריין: בניה שמע בקשר שמחכים לעזרה ואמר 'אני כאן'

אמו של רס"ן בניה ריין ז"ל סיפרה על בנה שנפל ועל 'כוח בניה' שהציל וחילץ את הטנקים שנפגעו מעבר לגבול במלחמת לבנון השנייה.

103FM , ד' באייר תש"פ

חגית ריין, אמו של רס"ן בניה ריין ז"ל שנהרג במלחמת לבנון השנייה, נזכרה בבנה ובמורשת האדירה שהותיר אחרי לכתו.

בשיחה עם רוני דניאל, יואב לימור ואלון בן דוד במשדר יום הזיכרון של 103fm סיפרה על 'כוח בניה' שהוקם בשנים שאחרי נפילתו.

"יום הזיכרון הוא לא יום בשבילי, הוא בשביל עם ישראל. אני זוכרת את בניה, הוא נמצא אצלי יותר ממה שהוא היה בחיים", אמרה, "אי אפשר לשכוח דבר כזה. זה חלק ממך, זה חלק מהרחם ומהלב". 14 שנים עברו מאז נפל והיא מודה שלפעמים "צריך לעצום עיניים ולזכור את החיוך שלו, איך הוא היה. עם הזמן הזיכרון נהיה קהה. הגעגועים עם הזמן הם דבר שנהיה חריף ויותר קשה. הייתי סוגרת את החדר שלו שהריח ישמר, היום זה מתרחק ממך", שיתפה בכאב.

האם השכולה המשיכה וסיפרה את סיפור נפילתו: "כשפרצה המלחמה, הוא היה בכלל בחופשה. הוא שמע שמתרחש משהו והוא אמר למג"ד שלו 'אני פה'. המג"ד אמר לו 'לך הביתה'. הוא אמר – 'אני לא הולך. עד שתושבי הצפון לא יחזרו גם אני לא הולך'. הוא היה מפקד טנק והכין את הצוותים. אחרי שבועיים הוא נכנס ללבנון בלי לשאול".

חגית סיפרה כי בניה לקח על עצמו משימות והציל צוותים מכל החיילות. "הוא שמע בקשר שמחכים לעזרה, ואמר 'אני כאן'. ביום האחרון הוא הגיע לטנק ואז טיל נכנס בטנק וכל הצוות עלה באש. ביום האחרון זה כל כך סמלי, הוא גמר את תפקידו ואז הקדוש ברוך הוא אמר לו – 'עכשיו אני לוקח אותך למעלה'".

'כוח בניה' היה הכוח שסיכן עצמו פעם אחר פעם על מנת להציל חיילים שנפגעו והפך לסמל למסירות והקרבה. אמו סיפרה כי "הוא אמר לחבר'ה שלו '50% שאני חוזר ו-50% שלא'. זה היה ברור לו אבל הוא לא פקפק, הוא עשה את זה כל פעם מחדש, על זה אני גאה". היא שיתפה בסיפור ששמעה מאיש מילואים שפגש את בניה, "עם ורד הרים נוסע עם הטנק ואמר לו – 'בניה אל תיסע לכיוון הזה, אומרים שרק בלילה יחלצו את הפצועים'. בניה כעס עליו ואמר לו – 'בלילה? אם אתה היית שוכב שם פצוע היית רוצה שיחכו עד הלילה? מה זה בלילה יבואו?' והוא אומר לי – 'הייתי בן 40, איש מילואים ופתאום ירד לי האסימון והבנתי שאני מפקיר פצועים בשטח. לא ידעתי שאני במלחמה. מה, אני אחכה עד הלילה? הסתובבתי ונסעתי אחריו'".

בכיסו של בניה נמצאה תפילה שכתב, 'תפילה לשלום'. אמו סיפרה כי "הוא הסתובב עם התפילה הזו כל הזמן, הוא קיווה". לסיום אמרה האם כי אני גאה במה שעשה בחייו ובמותו. אם הייתי שם כנראה הייתי עושה את זה פעם אחת אבל הוא עשה את זה כל פעם. הוא עשה מסירות נפש בכל חייו, ביום יום במה שעשה, הוא כל הזמן התנדב. זה לא בא ביום אחד.

''כשהוא למד באקדמיה הצבאית הוא חזר נסער יום אחד ואמר שקם מ"פ ואמר ש'טרומפלדור לא אמר טוב למות בעד ארצנו'. התחיל ויכוח ובניה אמר – 'למה להרוג כל מיתוס? גם אם אמר או לא, על זה גדלנו'. שאלתי אותו איך זה נגמר בסוף והוא אמר – 'קמתי ואמרתי 'טוב לחיות בעד ארצנו ואם צריך ולפעמים צריך אז טוב למות בעד ארצנו'".

לעמוד הזיכרון של בניה ריין ז"ל באתר יזכור