איורים - לזכרם
איורים - לזכרםאלחנן בן אורי

עם כניסת יום הזיכרון נזכרתי בכל הפנים שציירתי בשנים האחרונות, של חללים ונפגעי פעולות טרור.

עלה בי דחף לצייר עוד פנים, קודם כל עבור המשפחות, אבל גם בשביל שאנשים יתחברו ליום הזה, גם כשכולנו בבית בגלל הקורונה.

פרסמתי פוסט עם ציורים שעשיתי עד היום, וביקשתי שאם יש משפחות שכולות שרוצות ציור של קרוביהם שנפלו - אשמח לצייר עבורן ביום הזה.

תוך מספר דקות תיבת ההודעות שלי היתה מלאה בקשות מרגשות עם תמונות של הנופלים וסיפורים כואבים. מיד ניגשתי לצייר.

אני מצייר ציור דיגיטלי, אז מיד כשאני מסיים אני יכול לשלוח למשפחה והחברים של החלל ולהעלות לרשת. ראשונה ציירתי את הילדה הדר חטואל הי"ד בת ה-9 שנרצחה יחד עם אמה ואחיותיה בציר כיסופים. חברתה הטובה ביקשה ממני.

לצערנו בכל שנה יש הרוגים חדשים וכולנו זוכרים את אלה שנפלו בזמן האחרון, אך יש כאלה שנהרגו לפני 10 ו-20 שנה ואנחנו כבר פחות זוכרים אותם. זוכרים אותם בעיקר המשפחה והחברים הקרובים, והם רודפים יום יום אחרי כל פיסת זיכרון מקרוביהם.

אחרי שני דיוקנים שציירתי נזכרתי שיש עוד מישהו שציירתי ושכחתי לפרסם, זה היה של הילד המתוק דניאל טרגרמן הי"ד שנהרג מירי רקטה בביתו בנחל עוז. פרסמתי את התמונה עם הכיתוב "גם אני אוהב לגו וכדורגל. הגנת עלי ועל הארץ הזו בגופך". ופשוט התפרקתי בבכי.

לקח לי כמה דקות להתאושש ולהמשיך לצייר. היה לי יום ארוך וקשה. אני ממשיך לקבל במשך היום עוד ועוד תמונות ובקשות מחברים ומשפחה, תוך כדי שאני מפרסם בפייסבוק. תוך כדי שאני מקבל הודעות נרגשות על הציורים.

מישהי מאחת המשפחות פרסמה את הציור וכתבה "תודה מכל הלב לאלחנן על הזכרון החדש שיצר עבורינו ביום זכרון זה". קרוב אחר שלח לי: "נקודה קטנה של אור. גם בשם אשתו וכל המשפחה. עכשיו נדפיס ונתלה בבית ובפינה החמה. ושוב תודה ענקית מהלב, טיפה קטנה בכל הכאב הזה". תגובה נוספת: "אין לי דרך להסביר כמה זה משמעותי, דמעות מציפות... תודה רבה לך. תודה על זיכרון שילך איתנו עוד הרבה".

זו היתה חוויה מסעירה. הספקתי לצייר רק כרבע מהבקשות ב-24 השעות האלה, סגרתי כבר את רשימת הבקשות, אבל יש לי עוד עבודה עד יום הזיכרון הבא.