בג"ץ מציג: המאמץ לנתק אותנו מסממנים יהודיים

בית המשפט העליון נותר מעוז אחרון לאליטות היישוביות. העובדה שיש כמה שופטים שמרנים או דתיים היא כנראה חסרת משמעות בעליל.

הרב ד"ר חיים שיין , ז' באייר תש"פ

ד"ר חיים שיין
ד"ר חיים שיין
צילום: חזקי

מדינת ישראל הולכת ומשתנה במהירות. האליטות הוותיקות והשבעות שהנהיגו לאורך שנים את התנועה הציונית והמדינה היהודית איבדו מהשפעתן. אין ביטוי מובהק יותר לכך מאשר התפוגגות מפלגת העבודה ונפילתה אל תהום הנשייה. 

בית המשפט העליון נותר מעוז אחרון לאליטות היישוביות. העובדה שיש כמה שופטים שמרנים או דתיים היא כנראה חסרת משמעות בעליל. נשיאת בית המשפט העליון, שקובעת את ההרכבים בתיקים הרגישים, מכריעה בכך, לכאורה, את התוצאה הסופית.

רבים בציבור משוכנעים כי בית המשפט העליון מבצע ניסיון מהפכני, בלתי מקובל במשטרים דמוקרטיים, לכפות עמדות, ערכים ודעות שאינם מבטאים את הסכמות רוב בני החברה. הסכמות שבמדינה דמוקרטית נקבעות בבחירות חופשיות. בית המשפט העליון, עוד מימי כהונת הנשיא אהרן ברק, כופה על החברה הישראלית דעות ליברליות קיצוניות, שמקורן בחוף המערבי בארה"ב. עמדות הרחוקות מלבטא את הלכי הרוח בכלל החברה הישראלית, ואשר ספגו ביקורת נוקבות גם מפי שופטים ועורכי דין בעלי שם בינלאומי. 

בית המשפט, כבר לפני שנים, נטה ונוטה במקרים רבים להתנתק מתפיסות העומק בחברה הישראלית, שיסודן באמונה ששבנו הביתה אחרי אלפיים שנה על מנת להקים מדינה יהודית ולא את מדינת כל לאומיה. קשה לשלול את מראית הטענה שבית המשפט הפך להיות מרכז סיוע למפלגת מרצ לקידום השקפת עולם שמאל־רדיקלית, בניגוד רצון רוב הציבור. עורכי דין, מגישי עתירות סדרתיות, הפכו לידידי בית המשפט, לקול מצהלות תקשורת מוטה ומגויסת.

משפטן דגול כתב לפני שנים: "האובייקטיביות השיפוטית מחייבת את השופט להתחשב בהסכמה החברתית המשקפת את הבסיסי והמשותף לבני החברה הישראלית". את המשפט החשוב הזה כתב אהרן ברק. מאוחר יותר, הוא וממשיכי דרכו, ויתרו על הבסיסי ועל המשותף לבני החברה והעדיפו את המקובל על "הציבור המתקדם והנאור" בעיניהם. בית המשפט העליון, כבר עשרות שנים, עושה כל מאמץ לנתק את מדינת ישראל מסממנים יהודיים, גם כאלה שנקבעו בחוק, תוך שימוש מתוחכם ומופרך באקטיביזם שיפוטי, בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, בסבירות ובמידתיות. מושגים שיצרו מציאות שבה הרוב זקוק להגנה מפני מיעוט שמנסה להשתלט עליו ולעיתים גם מצליח. 

שיכרון הכוח, שפורץ לעיתים קרובות מדי מתוך קירות בית המשפט העליון, קיבל ביטוי עז בימים אלה ממש. סוגיית פיקדון המסתננים, ביטול איכוני השב"כ לצורך המאבק בקורונה, צו הביניים למניעת הארכת כהונת מ"מ פרקליט המדינה, ואתמול - ביטול ההוראה המונעת הכנסת חמץ בפסח לבתי חולים - הם ביטויים עדכניים לזלזול בכנסת ובחוקיה. הדמוקרטיה בסכנה כאשר בית משפט לוקח לעצמו סמכות בלי שיש לו אחריות על תוצאות מעשיו.

בשבוע הבא יתכנס בית המשפט לדון בהרכב בן 11 שופטים בעניין ההסכמים הקואליציוניים שנחתמו בין הליכוד לבין כחול לבן ויכולתו של נתניהו לעמוד בראשות הממשלה. מתוך היכרות עם חלק מהשופטים ודעותיהם, אפשר להעריך את תוצאות הדיון. טהרנות, צדקנות והתחסדות היו מאז ומתמיד דגלם של מי שנשאו את שם הדמוקרטיה לשווא.

תקוותי שהשופטים, ברגע מבחן היסטורי למעמד בית המשפט, יאפשרו לתבונה לנצח ולא ייפלו שבי בידי הקהילה המשפטית המוכרת, שחבריה ממלאים את האקדמיה וערוצי השמאל. כל פגיעה בהסכמים תוביל לבחירות בפעם הרביעית, על כל המשתמע מכך, ולאובדן שמץ האמון שעדיין נותר לבית המשפט. בית המשפט העליון חשוב לכל אחד ואחד מאזרחי המדינה, אסור לשופטים להמר על עתיד הדמוקרטיה הישראלית ועל מעמד בית המשפט.

באדיבות "ישראל היום"