הרב חברון שילה
הרב חברון שילהצילום: הישיבה התיכונית

מחלת הקורונה תחלוף ב"ה במהרה, אולם השיח סביבה ותפיסות העולם העולות בעקבותיה יכולים ללוות אותנו שנים ארוכות.

כוונתי בעיקר ביחס לתפקיד בית הספר והמורים. חייזר שהיה מגיע לארץ בימים אלו, וודאי היה חושב שאת בתי הספר המציאו כדי שההורים יוכלו ללכת לעבודה ולהביא כסף. גם ילדים תפקידם המרכזי הוא לגדול ולהביא כסף, רק שכרגע כל עוד הם קטנים הם לא יעילים, ויותר מכך הם פוגעים בתפוקות של הוריהם.

לכן המציאו מכלאות שבהם סוגרים את הילדים בזמן העבודה, ומתוך יעילות, על הדרך מלמדים אותם דברים כדי שבעתיד יוכלו להיות יותר פרודוקטיביים. עכשיו רק נשאר לריב, האם בחופשת הקיץ כדי שנוכל להרוויח כסף, נכון להשלים את הימים שנגרעו בזמן המחלה, והאם כדי לחסוך, נכון להשתמש במורים כדי לשמור עליהם.

אימי ז"ל הייתה מורה כדרך חיים. על קברה החליט אבי להנציח את מהותה, לכן במצבתה חרוטה המילה "מורה". מבחינתה המקצוע הכי חשוב בעולם הוא ההוראה, ובגילאי בית הספר, כי שם מתרחש החינוך והלימוד המשמעותי ביותר. לא הציונים, לא הספק החומר, אלא עצם הלמידה כדרך חיים, והערכים הנספגים בתהליך הלימוד. ברור היה לה שמורה צריך חופשה, לא כדי לחגוג, אלא כדי להכין טוב יותר את השיעורים לשנה הבאה, וכך אכן זכורים לי ימי החופש שלה.

היא הקפידה לקום בשש ורבע במקום בשש בבוקר, כדי להרגיש שהיא בחופש. אך מרגע שקמה, חלק ניכר מזמנה הוקדש להכין את השיעורים לשנה הבאה. חברותיה מספרות שלקראת מלחמת ששת הימים, בארץ חפרו שוחות כדי לברוח אליהם בזמן הפצצה. הן דנו בניהן האם יש גם חפצים שכדאי לקחת לשוחה כדי שלא יפגעו. לאמא היה ברור, שאם יהיה לה אפשרות, היא תיקח אתה גם את מחברות מערכי השיעורים. כי עליהם היא טרחה כל כך, ואובדנם יפגע ביכולת שלה להמשיך ללמד.

המלחמה בקורונה מכניסה את כולנו למשבר. מצבה הכלכלי של מדינת ישראל, חשוב לכולנו. הקושי של המורים ההורים והילדים, גדול מאד, אבל אסור שנשכח את הסדר הנכון. הילדים הולכים לבית הספר בשביל להתחנך וללמוד. המשך הלמידה גם בזמן הסגר בבית, הוא קודם כל מסר חינוכי – הלמידה היא דרך חיים ונמשיך אותה למרות הכול.

הלמידה עכשיו היא מסר שקושי ומצוקה לא ישברו אותנו, היא המשך הדבקות בחיים. ומכיוון שאף אחד לא יודע מתי הכול יגמר, ומתי נחזור ללימודים סדירים, ואיך תראה השנה הבאה, הלמידה מרחוק היא חלק מכישורי החיים שכל תלמיד צריך לרכוש. הקושי שצף הן הטכני (מחסור במחשבים או בחדר שקט) והן המנטלי, הוא קושי אמיתי. המשוב מהמורים התלמידים וההורים, חשוב כדי לדעת להתאים ולמצוא את המתווה הנכון ללמידה מרחוק. רק כך נוכל להמשיך ולהשתכלל!

  לאחר שברור שלבית הספר הולכים ללמוד, ניתן לקיים דיון ענייני בשאלה, למה יש חופש? האם בכל שנה הוא ארוך מידי? ומה נכון לעשות בשנה הזאת? לא נאריך עכשיו בשאלה מה משמעות החופש בכל שנה, האם אפשר לקצר, והאם צודק לקצר, אומר בקצרה שאני חושב שנכון לקצר אותו, לא בשביל שההורים יוכלו ללכת לעבוד אלא כדי ללמוד יותר. אך יחד עם זאת, צריך להיות ברור שיש לכך משמעות כלכלית, גם בהארכת הפעלת בתי הספר, הסעות, שומרים ותחזוקה, וגם בגלל שבהחלט אם דורשים מהמורים לעבוד יותר, צריך לשלם להם יותר.

 בשנה זו נכונה הייתה ההחלטה להמשיך ללמוד. את רוב המורים ההחלטה הובילה לעבודה בהיקפים גבוהים מאד. נכון יש מורים שלא הצליחו ללמד במצב הזה או עבדו רק חצי משרה. אבל יש גם רבים וטובים שהמציאות החדשה הובילה אותם להרבה יותר שעות עבודה, בהכנת מערכי שיעור חדשים, בלימוד בקבוצות קטנות, ובעשייה שלא נגמרת בחיבור של תלמידים למערך הלמידה. הממשלה על שלל תפקידיה ומשרדיה תעשה טוב, אם השיח יהיה אחר לגמרי.

אי אפשר לגייס את המורים כשמרטפים. אפשר בהחלט לגייס אותם למעשה החינוכי. צריך לצאת באמירה חינוכית ערכית, האומרת שבשנה זו, לא הספקנו ללמוד את כל תכנית הלימודים, לא הספקנו להקנות את כל הערכים אותם רצינו, ולא הספקנו לממש את התכנית החברתית של השנה, לכן השנה, אנו מבקשים מהמורים להתגייס ולהוסיף ימי למידה. אנו במלחמה, ובמלחמה כולם צריכים לעשות יותר. הדבר צריך להגיע ממקום אמיתי, מתוך שותפות של כל המשק הציבורי, כאשר ברור שכל העובדים השנה מצמצמים חופשות ונותנים כתף. או לחילופין, עם תוספת מסוימת לאלו שימי החופשה שלהם נפגעים למען המדינה. ובעיקר מתוך כבוד וההערכה למאמץ וההשקעה.

כראש מוסד על יסודי, ברור לי שדחיית מבחני הבגרות ליולי, תגרום בהכרח למורים לעבוד גם בחודש זה. לא כי הם מחויבים למשרד האוצר, אלא כי הם שחקני נשמה המחויבים לתלמידים שלהם ולהצלחתם. לכן ברור לי שאם הוראות הבריאות יאפשרו, לפני מבחני הבגרות, יתקיימו בישיבה ימי עיון, ומורים יגיעו ללמד כדי לאפשר לתלמידים להצליח.

הם יעשו זאת גם אם לא יקבלו שום תמורה, למרות שמגיע להם. הם ישקיעו אפילו אם התלמידים ישכחו לומר תודה (והם לא שוכחים). אבל כן, הם ראויים גם מכם, לא לזלזול, אלא ליחס נכון ואמתי למקצוע ולמעשה החינוכי. כי הדבר בנפשנו!

הרב פרץ:עבודת המורים סייעה לחוסן הלאומי ולערבות ההדדיתערוץ כנסת