שוב שכחנו את ההר

הוואקף המשיך לפקוד את הר הבית מדי יום ואף לקיים בו תפילות. קבוצה מפוקחת של כמה יהודים - זו כבר הגזמה פראית.

אופיר דיין , ח' באייר תש"פ

אופיר דיין
אופיר דיין
צילום: מורגן ראום

הקורונה שינתה בבת אחת את העולם כולו; מחיר הנפט צלל מתחת לאפס, האבטלה טיפסה אל מעל לעשרים אחוזים, ואפילו את יום העצמאות השבעים ושניים של מדינת ישראל חגגנו על הספה בפיג׳מה.

אבל יש דברים שאפילו הקורונה לא יכולה לשנות. האפליה נגד יהודים בהר הבית גוברת על הנגיף בלי שום בעיה, אלה אפילו לא כוחות. 

הר הבית הוא מתחם עצום בגודלו, גדול עשרות מונים מסיר הלחץ הקטן שמציגים בתקשורת, ובו מקום לכמה מגרשי כדורגל. כידוע, ליהודים אסור להכנס לאף אחד מהמבנים שעומדים במקום ולכן, בכל מקרה אם הייתה מתאפשרת עליית יהודים למקום הקדוש, הם היו נמצאים בחלל פתוח.

העובדה שעולים יהודים מורשים להכנס להר רק דרך כניסה אחת ונרעים בו כעיזים הייתה מאפשרת ביתר קלות לוודא שהם חובשים מסכות ושומרים מרחק ראוי אחד מן השני. אך זה לא הפתרון שנבחר על ידי ממשלת ישראל וזרוע הביצוע שלה, המשטרה. הפתרון שנבחר הוא זה שנבחר לעתים קרובות מדי, פשוט לסגור את הר הבית לכניסת יהודים לחלוטין. 

אין הדבר אומר שלא נכחו אנשים בהר הבית בחודש האחרון בו לא הורשו יהודים להכנס. הוואקף, גוף ירדני זר, המשיך לפקוד את ההר מדי יום ואף לקיים בו תפילות בנוסף לפעילות אחרת. בתחילת המשבר אף קוימו תפילות המוניות במסגד אל אקצא שבצידו של המתחם, בהן השתתפו אלפי בני אדם, אך קבוצה מפוקחת של כמה יהודים- זו כבר הגזמה פראית. 

סדר העדיפויות הלאומי שלנו חייב להשתנות ואיתו גם החשיבות שאנו מייחסים לעניינים אידיאולוגיים. אין זה הגיוני שאיקאה תוכל להפתח והר הבית לא. אין זה הגיוני שאלפי משתתפים יגיעו להפגנה על מעמדם של האומנים ורק בודדים יגיעו להפגנה שקיימה תנועת סטודנטים למען הר הבית נגד האפליה. ובעיקר, אין זה הגיוני שאנחנו לא מבינים את המציאות. 

במזרח התיכון תקדימים קובעים מציאות. התחלנו כבר להרגיל את הוואקף שבכל חג מוסלמי כניסת יהודים להר הבית אסורה אבל בחגים יהודיים כניסת מוסלמים מותרת, ושבכל מצב, שיקוליהם גוברים על זכויותינו.

היעדרות ממושכת של יהודים כבר יותר מחודש ממקום קודשם הוא תקדים מסוכן, מסוכן מאוד. הוא מראה שאנו מוכנים לוותר על המקום הקדוש לנו ביותר בקלות, בלי שאף אחד ביקש. הוא גם מראה את המציאות המכוערת, בית המקדש החדש שלנו לא מורכב מערכים או היסטוריה אלא מקציצות שוודיות ורהיטים בהרכבה עצמית. 

עלינו לזכור, כמו שאמר חכם ממני, ״השולט בהר, שולט בארץ״. עכשיו רק נותר לנו להכריע, האם אנו מעוניינים לשלוט בארץ או שגם זה ויתור שאנו רוצים לעשות?