שימוש לרעה בהליכי משפט

ביום ראשון בעשר בבוקר ייפתח הדיון בעתירות שמבקשות מבג"צ לעשות את מה ששלוש מערכות בחירות לא הצליחו: למנוע מבנימין נתניהו להתמנות לראש ממשלה בגלל כתב האישום, למרות שחוק יסוד הממשלה מחייב את השופטים לדחות את העתירות מבלי למצמץ.

אלא שהעותרים, המתמחים בדיאלוג המפוקפק עם רוח אהרון ברק בבג"צ, יודעים היטב שיש להם סיכוי להצליח. עניינים פעוטים כמו לשון החוק, פרשנותו וכוונת המחוקק, לא בהכרח יעמדו בפני הרוב מבין 11 השופטים שיאכלסו את הכס.

בנימין נתניהו צריך היה לפרוש מהחיים הפוליטיים ולשחרר את המדינה ומחנה הימין מהתסבוכת שהוא עצמו המיט עליהם. אבל, לא בג"צ הוא זה שיכול לגאול אותנו מייסורי נתניהו. אין לבית המשפט סמכות לפסוק כנגד חוק יסוד חד וברור, שנחקק במחשבה מדוקדקת של המחוקקים, הרבה לפני עלילות נתניהו.

אמנם, אם ייפסל הנאשם נתניהו ומישהו אחר מהימין ירכיב ממשלה או יוביל לבחירות, סביר שהמחנה של נתניהו ירוויח בגדול, אבל הדמוקרטיה הישראלית תספוג מהלומה קשה.

זו לא תהיה המהלומה הראשונה, אחרי שנות דור שבג"צ עוקף או מבטל חקיקה מפורשת, מנטרל את הכנסת והממשלה ממדיניות שאינה נושאת חן בעיני קבוצת השופטים המכריעה. לצורך כך אפילו הומצאה מערכת אקרובטית של מושגים וכלים מילוליים, שהפכו למעין קודקס תפילה של כת חדשה.

זו האקרובטיקה המושגית הניכרת גם בהחלטת בג"צ מלפני כשבוע, במסגרתה בוטל החוק המאפשר להחזיק בפקדון חלק ממשכורת המסתננים הבלתי חוקיים שעובדים במקומותינו. רוב שופטי ההרכב החליטו שהחוק הזה "פוגע באופן בלתי מידתי בזכות הקניין". מהי המידה המדויקת, מי הפקיד דווקא בידי רוב שופטי ההרכב את הסוד לקבוע את אמת המידה הנכונה? את התהיה הזו העלה אפילו שופט המיעוט נעם סולברג. אבל שוב מנע בג"צ מרוב העם, באמצעות נציגיו הנבחרים, לשמור על הריבונות והחוק – להקשות על אזרחים זרים שגנבו את הגבול להמשיך לשהות באופן בלתי חוקי בישראל.

אותה גישה היכתה בנו קשות גם לפני הבחירות האחרונות, כאשר שופטי הרוב אפשרו להיבא יזבק תומכת הטרור, להבחר לבית המחוקקים הציוני. החלטת הרוב עקפה באופן לא אלגנטי סעיף מפורש בחוק יסוד הכנסת, והתירה לאויבת מושבעת שהזדהתה עם הגרועים שברוצחים הפלשתינים, להבחר לכנסת. כדי לחמוק מלשון וכוונת החוק נקבע בפסק הדין שלא הושגה "דיות ראיות" בהוכחת הזדהות יזבק עם הטרור. אפילו נשיאת העליון - אסתר חיות לא קנתה את זה ונשארה במחנה המיעוט.

בכל אחד מהמקרים הללו ובהרבה אחרים, נכנס בג"צ לטריטוריה אסורה עבור בית המשפט. טריטוריה של השקפת עולם אישית - נורמטיבית. אלא שאין בכך כל חדש, זו אותה הרוח המנשבת מהעליון מאז תחילת ההפיכה החוקתית של אהרון ברק, מתחילת ימי שלטון השופטים. נראה אם שוב ייעשה השבוע בבג"צ שימוש בכח הליכי המשפט כדי לעקר את העם מכוחו ואת הכנסת מסמכותה. האם שוב יהיה שימוש לרעה בהליכי משפט.

כזב המניעה המשפטית

השימוש המניפולטיבי בשפה פסאודו משפטית, ניכר גם בקרב הבוץ שמתנהל בין היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט לבין ממלא מקום פרקליט המדינה – דן אלדד. אין לי מושג מי צודק בין השניים, אבל ברורים הקווים המסואבים של המערכה, כמו גם המניעים הזרים של הגייסות משני הצדדים.

הפרדוכס הוא שמי שמניע את אויבי מנדלבליט – נתניהו, הוא מי שמינה אותו ליועץ משפטי וערב המינוי ניסה לגהץ את הכתם של חקירת הרפז בכל דרך אפשרית. עכשיו תוקפים הבולדוגים של נתניהו את סגירת התיק נגד מנדלבליט, אבל איפה הייתם כשנתניהו חפץ כל כך ביקרו.

מצד שני שקופה ההתגייסות של כל בכירי מערכת המשפט להגן על מנדלבליט נגד עצם המינוי של אלדד. זוהי בסך הכל הזדעקות לביצור סמכות היתר חסרת הבסיס שסיפחה לעצמה מערכת היועצים המשפטיים שבשירות המדינה, בדור האחרון. שפת הכזב באמצעותה נעשה הנסיון לבסס את סמכות העל של היועץ המשפטי ניכרה גם בבליסטראות ששלח מנדלבליט באלדד.

שוב ושוב הוא עשה שימוש בביטוי "מניעה משפטית", כדי להסביר מדוע אלדד לא יכול להמשיך להיות פרקליט מדינה זמני. אלא שאין כל בסיס משפטי למניעה הזו, בין אם אלדד מתאים או לא מתאים. הביטוי "מניעה משפטית" הוא רפלקס מותנה ומדכא בו משתמשים היועצים המשפטיים, כדי להכתיב את קבלת דעתם, גם כשאין לה כל ביסוס משפטי אמיתי.

היום שאחרי

בין אם ייפסל נתניהו השבוע בידי בג"צ ובין אם לא, הוא לא יוכל לתקן את המערכת. גם מעבר לעובדה שהוא נאשם בפלילים וחסר כל סמכות מוסרית להתמודד עם מערכת המשפט, נתניהו הגן על שלטון היתר של בג"צ והיועצים המשפטיים, כל עוד הוא לא נפגע ממנו אישית. למעשה, דומה שנתניהו הניח במשך שנים שבגלל ההגנה שהוא מספק למערכת מפני תומכיו, היועצים המשפטיים והשופטים ייקלו איתו אישית. זה, כידוע, לא קרה.

התיקון ההכרחי לא יתרחש בימי גנץ, אשכנזי ושר המשפטים ניסנקורן. אבל כאשר יחזור הימין לשלוט, הוא יידרש להוביל מהלך היסטורי: לעגן מחדש בחקיקת יסוד את גבולות הסמכות של בג"צ, לרבות הסמכות לבטל חוקים. לקבוע שיטה חדשה לבחירת השופטים, לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, ולחולל שורה של שיפוצי יסוד בכלל המערכת המשפטית. בן היתר להבטיח שמניעה משפטית באמת תהיה משפטית ולא סיסמא ריקה.

עוד יהיה צורך לקבוע מהי חוקה ומהם אכן חוקי יסוד, לא בהכרח אותם חוקים שהושגו ברוב של פחות מרבע חברי הכנסת והפכו לדגל של הפיכת ברק. בין היתר, יוגדר מתי יכול שופט לקבוע מהם סבירות, מידתיות ועוד מושגים עמומים שגרמו בדור האחרון לבילבול חמור בין הרשויות. אחת ולתמיד צריך יהיה להבטיח שהרשות השופטת תשפוט בלבד, לא תחליף את הנציגים שהעם בחר.