שימו לב לאיתותי מצוקה מהילדים

גם החזרה מדורגת לשגרת לימודים עשויה להניב חרדות חששות ופחדים אצל ילדי הכיתות הנמוכות. הסימפטומים שעל הורים לשים לב אליהם.

שמעון כהן , י"א באייר תש"פ

אילוסטרציה
אילוסטרציה
צילום: ISTOCK

החזרה למסגרות הלימודיות עשויה להיות מורכבת בהיבט הרגשי ובהיבטים נוספים עבור ילדים, ודווקא ילדים בכיתות הנמוכות. על הסימפטומים שכדאי לכל הורה לעקוב אחריהם בימים אלה שוחחנו עם איריס גרנות, מומחית להתפתחות הילד ולתקשורת איכותית בין הורים לילדים.

"אלו ימים מאתגרים לכולם, ימים של חזרה לשגרה חדשה ישנה. המעטפת אמנם אותה מעטפת והכיתות אותן כיתות אבל ההתמודדות שונה, המסכות, המרחק וכללים נוספים, והדבר מאתגר", אומרת גרנות ומציינת כי "בכל מעבר צריכים כוחות, ובעיקר אחרי תקופה שגם היא הייתה מאתגרת".

במציאות שכזו על כולנו "לשים לב לסימנים עם או בלי מילים, לעבוד על תקשורת פתוחה בבית, ליצור זמן שמוקדש לשיחה, ולא רק שיחת 'איך היה' אלא גם 'איך הרגשת, איך התמודדת וכו' ולדלות את מה שהילד אומר ומה שהוא לא אומר".

גרנות מדגישה כי בכל משפחה המציאות שונה וכל ילד שונה מילדים אחרים ולכן יש לבחון את הדברים בהתאם לשינויים החלים בכל ילד בפני עצמו. "הורים מכירים את הילד שלהם הכי טוב. צריך לשים לב לשינויים. ילד שלא אוהב בדרך כלל לשתף יצריך מאמץ נוסף. כל שינוי הוא משהו שצריך לעורר בנו סוג של סימן שאלה גדול, התעוררות בלילה, חלומות רעים, מובן שחזרה להרטיב, התקפי זעם, בכי".

עם זאת מבהירה גרנות כי לא כל שינוי מחייב פנייה לייעוץ. "לפנות לטיפול או ייעוץ במקרים שבהם זה מפריע לילד לתפקד. כשהוא מסתגר, לא רוצה לאכול וכו'. צריך להבדיל בין שינוי טבעי של חוסר מנוחה או קושי להירדם או הבעת חשש פחד או תסכול, שזה הגיוני, לבין שינוי שמפריע בתפקוד. לא להזניח שינוי קיצוני".

וגם להורים יש תפקיד בהקלת המעבר בחזרה אל שגרת הלימודים: "יש לזכור שילדים צעירים קוראים את המסרים גם דרך הבעות הפנים, ובגלל המסכות אנחנו חווים שינוי וקושי של הילד לפענח סיטואציות. לכן חייבים לצייד את הילד בכלים לפני שהוא נשלח למסגרת החינוכית. להדגיש את המקום של המלל. כעת זה נחוץ יותר מתמיד. להסביר לילד עם מי מדברים כשקשה גם בבית הספר ובגן ובוודאי בבית, ולהיות פנויים להקשיב לילד, להקדיש לכך זמן ללא טלפונים עם מוכנות להקשבה".

"חשובה במיוחד עבודת ההכנה למה שקורה בחוץ ולהתמודדות אחרי תקופה שחלקם כלל לא יצאו מהבית.

לזכור שהקורונה הביאה התמודדויות רגשיות ולא רק בריאותיות. הרבה ילדים אומרים שהם לא רוצים לחזור כי טוב וכיף להם בבית. זה מחזיר אותנו למקום של הבעת רגשות, לומר להם שגם לנו כיף להיות בבית וגם אנחנו, ההורים, מתמודדים עם הקושי של חבישת מסכה ומתגעגעים לימים אחרים ביחד אפשר לחשוב על מה שכיף בבית ולהגיד לילד שאת חלק מהדברים האלה נוכל להמשיך לעשות, גם אם לא את הכול באותו יום. פעילות ספורט משותפת כן, אבל שינה בשעה מאוחרת תחכה לחופשה המתקרבת".

בדבריה מזהירה גרנות מהשיח בין המבוגרים שלעיתים מקבל פרשנות לא נכונה ומפליגה אצל הילדים, מה שמחייב לשקול את האופן בו המבוגרים, המבקשים מהילד לשוב לשגרה, מתבטאים באשר למצב. "חשוב להעניק ביטחון לילדים ותחושת עוגן הורי. לשאול את הילד אם יש דברים לא ברורים ואם יש שאלות שמצריכות תשובות. לפרט לילד איך נעבור את ההליך, מה נפגוש בכיתה וכו' ובמקביל לתת מקום לשאול. יש דברים שילדים לא רוצים לדעת וגם זה בסדר".