"בלי ניצוץ של רדיפת כבוד או קמצוץ של גאווה". הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל
"בלי ניצוץ של רדיפת כבוד או קמצוץ של גאווה". הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"לצילום: אריה מינקוב

"אין לי ספק שהדברים משלימים זה את זה. חוכמתו של הקב"ה מתגלית בכל המציאות. כמו שהקב"ה ברא את התורה, כך ברא את הטבע. כל גילוי של סודות הבריאה חושף לפנינו את נפלאות הבורא יתברך. אדם שיוצא מתוך אמונה איתנה בבורא העולם ומנהיגו, ומתאווה להכיר אותו - בהתבוננות בנפלאות הבריאה הוא רואה את כוחו והשגחתו של הקב"ה. ככל שאדם מבין יותר בתהליכי הטבע, מכיר הוא יותר בגדולת הבורא".

הדברים האלה, שאמר הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל לעיתון 'בשבע' בשנת תשס"ג, משקפים במידה רבה את תמצית דמותו הייחודית. שילובים וחיבורים יצרו את דמותו הרבנית והמנהיגותית. ראש ישיבה מלומד עם דוקטורט במתמטיקה, פוסק הלכתי מקפיד אך מקל בהלכות הגיור, ספון בבית המדרש ולוחם על ארץ ישראל. כל אלה אפיינו את פועלו של ראש ישיבת 'ברכת משה' במעלה אדומים, שנפטר אתמול (ד') בגיל 92.

שיעור בנושא שתלים באוזניים

הרב רבינוביץ' נולד במונטריאול שבקנדה, ומגיל צעיר הפגין יכולות מרשימות הן בלימוד התורה בישיבות שבהן למד, והן בלימודי המדע. הוא שימש במגוון תפקידים רבניים בארצות הברית ובאירופה, והשתמש בדרכונו הקנדי כדי להיכנס לברית המועצות בתקופת מסך הברזל ולעודד יהודים מסורבי עלייה. על אף מגוון התפקידים שבהם שימש ברחבי העולם, היעד היה ברור - לעלות לארץ ישראל. "מאז ומעולם רציתי לעלות ארצה. כבר בהיותי נער בתנועת 'השומר הדתי', המקבילה הקנדית של בני עקיבא, הייתי נואם בבתי הכנסת ומדבר עם קבוצות בני נוער על עלייה לארץ ישראל", סיפר בריאיון האמור לעיל.

כשהגיע הרב רבינוביץ' לישראל בשנת תשמ"ג, מונה לתפקיד ראש ישיבת 'ברכת משה', תפקיד שבו כיהן עד יומו האחרון. "כשיסדנו את הישיבה היינו צעירים", מספר הרב יצחק שילת, מייסד הישיבה, ל'בשבע'. "אני הייתי בן 30 והרב חיים סבתו בן 25, חשנו שאין לנו כתפיים רחבות מספיק לעמוד בתפקיד, וחיפשנו מי שיוביל את הישיבה במקומנו. שיגיע עם הידע התורני, הניסיון ויכולת ההנהגה. את הרב רבינוביץ' הכרנו כשהיינו תלמידים בישיבת הכותל. הוא התארח בישיבה והעביר מספר שיעורים ומאוד התרשמנו ממנו. שמענו שהוא רוצה לעלות לארץ ומחפש תפקיד שישלב אותו בישיבה כאן. נראה לנו אך מתבקש שנציע לו את ראשות הישיבה, ושמחנו מאוד כשהתרשם מהישיבה והסכים לעמוד בראשה.

"שלושה כתרים היו לראש ישיבתנו, הרב נחום אליעזר רבינוביץ' זצ"ל: כתר של רב פוסק הלכה מהמיוחדים שבדור, כתר של מרביץ תורה לאלפים בחו"ל ובארץ, וכתר של איש הגות אמונית ומדעית עמוקה. אבל על גביהם היה לו הכתר הגדול מכולם - כתר שם טוב, הכתר של אישיות אצילית, ישרה, ענוותנית, מכבדת ואוהבת אדם".

לפני חמש שנים הועמד בראש ארגון 'גיור כהלכה', גוף אשר מטרתו לתת לרבנים מקומיים את הסמכות לגייר.

יושב ראש ארגון רבני צהר ורב העיר שוהם, הרב דוד סתיו, היה שותף לפעילותו של הרב רבינוביץ' בנושא הגיור. "היו לו מתנגדים רבים, זה ברור", אומר הרב סתיו, "אבל הוא לא חשב שהוא מתפשר או מקל בהלכות גיור, אלא מחמיר בהלכות התבוללות והלכות אהבת הגר. הוא ראה את הקושי של עולי ברית המועצות להשתלב בארץ, וזה כאב לו ברמה האישית. בוויכוח שמתקיים בעולם הרבני בשאלה אם ניתן לגייר אדם שמראש יודעים שהוא לא ישמור מצוות, העמדה שלו הייתה שחד־משמעית אפשר. שהוויכוח הזה תקף רק לחוץ לארץ, ובארץ ישראל אין לכך משמעות, כי כולם פה חלק. אני ניסיתי להציע שהמתגיירים יחויבו לפחות לשלוח את הילדים לבית ספר דתי, כך שיהיה להם קשר לתורה מבית הספר. אפילו את זה הוא אמר שלא צריך לדרוש".

מעבר לעשייה בתחום הגיור, הרב סתיו מספר על תלמיד חכם שהידע הנרחב שלו בעולם החול אִפשר לו לפסוק בתחומי הלכה רבים. "הידע והמעורבות שלו בנושאי מדע היו עצומים, דבר שכשלעצמו הוא נדיר. במקרה שלו היו לזה המון השלכות לנושאים הלכתיים שמלווים את האדם בעולם המודרני. היו לו שיעורים ומאמרים מעמיקים בנושא שתלים באוזניים ללקויי שמיעה וההשלכות שלהם לענייני שבת או מצוות מגילה. היכולת שלו להיות בקי בשני השדות גם יחד הביאה אותו לכתיבת מאמרים והלכות שלא מספיק רק ידע בגמרא והלכה כדי להכריע בהם. שדות מגנטיים, נורות לד, חוטי להט - את כל אלה הוא הכיר לעומק, ידע לנתח ויצר ספרות. ככל שהעולם שלנו ילך ויתקדם ונראה יותר בתים חכמים ומערכות ממוחשבות - נבין עד כמה חשובים הפסקים והשו"תים שלו בנושאים הללו".

חותם בלי להסס

בשנות התשעים הצטרף הרב רבינוביץ' ל'איחוד הרבנים למען ארץ ישראל ועם ישראל' שנאבק בהסכמי אוסלו. בראש האיגוד עמד הרב אברהם שפירא זצ"ל עם תלמידי חכמים בולטים בציונות הדתית. מי שריכז את האיחוד היה הרב יוסי ארציאל, שמספר על תרומה מיוחדת בהגעת הרב רבינוביץ' לשורותיהם.

"הרבה רבנים פעלו מתוך רוח של פחד, חששו שיגיע חורבן", מספר הרב ארציאל, "דיברו על כך שמה שיתחיל בוויתורים על מקומות ביהודה ושומרון, יתגלגל לנסיגה מכל היישובים ומשם ויתורים מתוך חלקי מדינת ישראל שאינם התנחלויות. אבל הרב רבינוביץ' לא ראה את הדברים ברוח הזאת. להפך. הוא היה אופטימי, לא פעל מפחד שיבוא חורבן, אלא מהאמת הפשוטה של זכותנו על הארץ ואהבת הארץ. זה היה שונה ומיוחד. הוא היה גם בעל תעוזה ותקיפות. כשיצאו מסמכים או מכתבים למיניהם היו רבנים באיחוד שהיססו, בחנו, אבל הוא לא היסס - חתם מיד, וראה בכל צעד שנעשה דבר מבורך. הוא היה איש שיח אבל גם ידע להיות נחרץ. עמדתו בנושא סירוב פקודה הייתה חד־משמעית - אסור לחייל בשום אופן להשתתף בפינוי שהוא נגד התורה. לימים סיפר מוטה גור לרב שפירא זצ"ל שהעמדה הזאת מנעה את פינוי חברון אחרי מעשה ברוך גולדשטיין במערת המכפלה".

לסיום מספר הרב ארציאל על צד נוסף באישיותו של הרב רבינוביץ'. "הייתי רוצה ללמוד ממנו את הכבוד הגדול שרחש לאשתו. היו ישיבות ומפגשים חשובים שהוא הודיע כי לא יגיע אליהם בגלל שאשתו צריכה אותו. לפעמים אפילו הזזנו את לוח הזמנים לפי הצרכים של אשתו, לבקשתו. זה לימוד גדול מאוד".

הלווייתו של הרב רבינוביץ' התקיימה במיעוט משתתפים בשל מגבלות משרד הבריאות בימי הקורונה, אך היה ניכר בשיח הציבורי שהוא הותיר תלמידים רבים כיתומים. שותפו, הרב חיים סבתו, ספד לו בהלוויה ואמר: "ארבעים שנה אני מלווה את הרב נחום, ארבעים שנה מבוקר עד ערב, ואני מעיד לפניכם שמעולם לא ראיתי אצלו ניצוץ של רדיפת כבוד ולא קמצוץ של גאווה".