שיקום הרבנות

הרב אברהם וסרמן בקריאה לשקם את הרבנות לאחר הפגיעה הקשה ברבנים אריה שטרן ואהרון כץ.

הרב אברהם וסרמן , י"ג באייר תש"פ

הרבנות הראשית
הרבנות הראשית
צילום: פלאש 90

א. מצטמקת ורע לה

למי שעוד לא שם לב – הרבנות הממלכתית הולכת ומצטמקת. מצטמקת ורע לה (על משקל הביטוי התלמודי הידוע מהלכות שבת). ההתנהלות המבזה של ראש המועה"ד ירושלים כלפי הרב אריה שטרן שליט"א, והדחתו המעליבה והפוגענית של הרב אהרון כץ שליט"א, מלהיות ממלא מקום רב העיר רמת-גן רק ממחישות עד כמה הבעיה גדולה.

הליך בחירתו של רב עיר בישראל הינו הליך קשה וסבוך שמעורבים בו מאבקים פוליטיים רבים. הבעייתי ביותר הוא התלות לעצם הפעלת הליך הבחירה, בהסכמתם של ראש הרשות מחד ובשר הדתות מאידך. לכן, קשה מאוד, וכמעט בלתי אפשרי, להגיע לעמק השווה בין כוחות פוליטיים מנוגדים. כך הידרדרנו למצב שבו בעשרות רשויות אין כלל רב ראשי, כולל חיפה ותל אביב. בעקבות בג"ץ הרפורמים לא ממנים רבני שכונות חדשים, וכך הם הולכים ונעלמים. לא ירחק היום שבו תישאר הרבנות הראשית 'כסוכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה'.

ההשלכה הישירה של אי מינוי רבני ערים, מועצות מקומיות, ורבני שכונות – היא פגיעה בשירותי הדת להם תושבי העיר נזקקים - כשרות, מקוואות, עירוב שבת, נישואין ועוד.

אך בעיקר - תפקידו של הרב לא מסתכם רק בנתינת 'שירותי דת' (ביטוי לתפקיד טכני-פקידותי). הרב אחראי על קידום והעמקת הצד התורני-רוחני בעיר. אליו פונים תושבי העיר והשכונה בשאלות הלכתיות וייעוץ רוחני. הוא דורש בבתי הכנסת ובחוגי הבית, במוסדות החינוך ובאירועים ציבוריים. כך, שגם אם יימצאו פתרונות לתפקוד מערכת הכשרות המקואות העירוב ורישום נישואין – הרי העיקר חסר.

ב. ריחיים על צוארו

הכוחות הפוליטיים שנזכרו, מוטלים כריחיים על צוואר הרב, לאורך כל כהונתו. שכן התקציב לפעילות הרבנות, כולל משכורתו שלו, מחולק בין שניהם. אם ח"ו 'ירגיז' אחד מהם – הוא עלול למצוא את עצמו במערכת משותקת כלכלית ובצורך להיאבק משפטית על עצם תפקודו.

אם לא די בכך – הרי שגם יו"ר המועצה הדתית יכול שלא להוסיף את חתימתו להפקדת משכורתו של הרב. כך נמצא כי לאורך כל תקופת כהונתו שלשה אוחזים ברב: משרד הדתות, עיריה ומועצה דתית. טרם שיפתח פיו או יעשה משהו יצטרך לחשוב היטב את מי דבריו עלולים להרגיז... אוי לבושה, אוי לעלבונה של תורה.

בנוסף, במשך השנים אנו עדים לא אחת ל"הצנחת" רב לרשות מקומית, בלא להיוועץ בתושבים, בלא שיתאים כלל להלך רוחם לאופים ולאורח חייהם. קרבתו הפוליטית היא שמזכה אותו במשרה, ומכאן ואילך עד יום פרישתו – הוא "תקוע" לתושבים על אפם ועל חמתם.

אי אפשר עוד לעבור לסדר היום, ויש לדרוש מכל מי שהרבנות חשובה ויקרה לו - בייחוד כעת לקראת חתימת הסכמים קואליציוניים, אך גם בלא קשר לזה - לדאוג לשינוי מהותי של המצב ולהשיב עטרת הרבנות למקומה.

ג. עצמאות הרבנות והסכמת הציבור

בשורות הבאות לא אפרט את כל הנדרש לכינונה של רבנות מתחדשת, אלא רק שתי נקודות חשובות שהן אחת: עצמאות הרבנות והסכמת הציבור המקומי.

יש להקים "רשות" (כדוגמת רשות הדואר ועוד), שאינה תלויה בשום גורם פוליטי. התקציב יועבר ישירות ממשרד האוצר לרשות שתוקם והיא זו שתעביר אותו לכל הקשורים אליה: הרבנות לכל אגפיה, המועצות הדתיות, ותקציבי בתי הכנסת והמקוואות, כך ששום גורם פוליטי - מקומי או ארצי - לא יוכל להתערב בו.

הרשות תהיה אחראית גם ליישום הליך בחירת הרבנים. הגוף הבוחר בכל מועצה יורכב ברובו הגדול מנציגי בתי הכנסת, ומיעוטו מנציגי העיריה. למשרד הדתות או כל משרד ממשלתי לא יהיה חלק בגוף זה.

בתי הכנסת, לפי מפתח שייקבע, יבחרו נציגים לגוף הבוחר בבחירות בקלפי בכל ביכ"נ בפיקוח רו"ח מטעם הרשות הזו, וכך הרב יבחר ע"י הציבור שאותו הוא עתיד לשרת.

בכל עיר (לפי ההגדרה בחוק למושג זה) ייבחרו שני רבנים – אשכנזי וספרדי. אחד יוגדר הרב הראשי (חייב להיות בעל כושר לרבנות עיר לאחר מבחנים ברבנות הראשית) והשני אב בית הדין (חייב להיות בעל כושר לדיינות, לאחר מבחנים וסטאז'). חלוקת התפקידים ביניהם תהיה ברורה – אב"ד ממונה על בית הדין, ומחלקת נישואין. הרב ממונה על כשרות מקוואות ועירובין. שניהם גם יחד יעסקו בהרבצת תורה ובפסיקת הלכה לפונים אליהם. נוהל זה, דומה ל'זוגות' הנזכרים במשנה במסכת אבות. כך גם יהיה ייצוג לעדות השונות, וכך יימנעו סכסוכים אודות תחומי האחריות (אין בזה כל פסול, שהרי לכל עדה התרומה והייחודיות שלה וגם סגנון הפסיקה והרוחניות הייחודיים).

בכל מועצה יוקם בי"ד לממונות, המאויש בידי דיינים מוסמכים, בראשות האב"ד שייבחר. בי"ד זה יפעל מכח חוקי המדינה וידון על פי דין תורה, כאשר שני הצדדים מסכימים להיות נדונים לפניו (כמו שדרש הרב הרצוג בזמנו, שלפחות יוכלו לומר "לבי"ד של תורה אני יורד"). הניסיון של השנים האחרונות מורה שבתי-הדין לממונות מקובלים מאוד על הציבור, לא רק הדתי, ולא רק היהודי. גם המערכת המשפטית החילונית מרוצה מקיומם, המפחית את העומס הכבד הקיים כיום על בתי המשפט.

ייקבע בחוק, כי חצי שנה לפני מועד סיום תפקידו של רב העיר או האב"ד – יערכו בחירות, בלי צורך בהחלטה פוליטית או מנהלית. כך שתהיה גם תקופת חפיפה טרם ההחלפה, ולא יהיה מצב שבו אין לעיר רב ואב"ד.

רבנים ראשיים ייבחרו מקרב רבני הערים והדיינים, המשמשים בפועל לפחות חמש שנים. מועד פרישתם מהתפקיד ייקבע בחוק, ללא הארכת זמן, וממילא ללא צורך בהתערבות גורם אחר להארכתו. הרכבו של הגוף הבוחר לרבנות הראשית הינו נושא נכבד לעצמו, הראוי לדיון בפעם אחרת.

ד. חידוש: רבני בתי-כנסת

יש ליצור אלטרנטיבה ראויה, לתפקיד רב השכונה, שגם תתקן את קלקולי העבר. גם כאן, כמו בעניין רבני ערים, פעמים רבות 'הצניחו' רבני שכונות בלי לשאול את התושבים, כך שממילא לא היו מקובלים עליהם. במקום רבני שכונות – תפקיד שכמעט ונעלם בגלל הבג"ץ – יוגדר תפקיד ממלכתי של "רב בית כנסת", עבור מי שעבר את מבחני ההסמכה לרבנות, מה שהוגדר עד היום רבנות שכונה. כל ביכ"נ המוגדר כעמותה רשומה, שבו מספר משמעותי של מתפללים משלמי מס חבר, יהיה זכאי לתקן של רב בית כנסת, הממומן מקופת המדינה. (אין כוונתי בשורות אלה להיכנס לפרטים המדויקים – מה נחשב מספר מתפללים משמעותי, ומה יהיו והדרישות המפורטות של התפקיד והמשכורת. רק על העיקרון אני מצביע). תהיה אפשרות לכמה בתי כנסת קטנים להתאגד ולהגיע למספר הנדרש כדי למנות להם רב. באופן זה, יוכל הרב לפעול בצורה אינטנסיבית ומועילה, כשהוא בקשר יומיומי עם הציבור שבחר בו, שמח בשמחתו, משתתף בצערו, קשוב לצרכיו שאלותיו ובעיותיו.

לבחירות לרבנות עיר יוכל לגשת רק רב שכבר מכהן באחד מבתי הכנסת לפחות חמש שנים.

באחת – הקימו מחדש את הרבנות, ותנו כבוד לאישי-התורה.

הערה לסיום: אין בעולם מערכת חוקים ונהלים שלא עלולה להתקלקל ולהסתאב. גם לא דיני התורה. הכל תלוי באנשים ובבחירתם. כבר אמר הנביא גם בזמן שהמקדש היה על מכונו, "שריך סוררים חברי גנבים", והתמיהה הגדולה "ואנכי נטעתיך שורק כולה זרע אמת, ואיך נהפכת לי סורי הגפן נכריה"? הרמה המוסרית האישית של בני-האדם היא שתקבע כיצד המערכת תיראה. הנהלים שהצעתי הם יישום של שני עקרונות רוחניים-תורניים שיכולים לתרום תרומה משמעותית לשינוי וריענון, להתפתחות ולהגדלת כבודה של תורה בישראל.