הקורונה של רבי עקיבא

כמו בל"ג בעומר של אז כאשר פסקה המגפה, כך גם אצלנו כשאנו מתחילים לחזור לשגרה שאחרי הקורונה, תושלם תקופת "ההכשרה" שלנו כעם מאוחד

ליאורה מינקה , י"ז באייר תש"פ

ליאורה מינקה
ליאורה מינקה
צילום: יחסי ציבור

בכל חבורה יש כאלה שיש להם וורט מתאים לכל אירוע. תואם לכל כותרת פוליטית, לפרשת שבוע וכמובן שהם מוצאים רמז לכל טרגדיה, בהפטרה. אבל הפעם, הכתובת באמת על הקיר, החיבור ממש מתבקש.

כל ילד זוכר את המורה שלו מספרת על תלמידי רבי עקיבא שלא נהגו כבוד זה בזה ועל המגיפה שפרצה ביניהם והמיתה 24,000 מהתלמידים. על פי העדויות בל"ג בעומר פסקה המגיפה וזו אחת הסיבות לכך שאנו מציינים תאריך זה כיום חג ומפסיקים בו את מנהגי האבלות שהחלו לאחר חג הפסח.

חלק מהפרשנים מתארים את תקופת ההכשרה של עם ישראל שיצא ממצרים כפרטים, לקראת מתן תורה הנמסרת לעם כקהילה. מל"ג בעומר מפסיקים את מנהגי האבלות הנקשרים עם התבוננות עצמית פנימה, ומתחילים את ההכנות החגיגיות למעמד הציבורי של קבלת התורה.

באירוע מגפת הקורונה שאנו נמצאים בעיצומו, קשה שלא להשוות ימינו למגפה בתקופת רבי עקיבא. מגיפה כלל עולמית, הממיתה עשרות אלפים. אולם, אם מגפת תלמידי רבי עקיבא החלה בגלל שלא נהגו כבוד איש ברעהו, "אי סולידריות חברתית" במונחים של היום, מגפת הקורונה הצליחה לגרום לתופעה הפוכה.

אי אפשר להתעלם מכך שדווקא בתקופה הקשה והמאתגרת הזו, ניתן היה לראות מהי סולידריות יהודית חברתית אמיתית שהתגלתה במלוא עוצמתה ברחבי הארץ. צוותי רפואה מסורים שלא חזרו לביתם במשך ימים שלמים, מתנדבים מכל הארץ שהחלו ביוזמות לחלוקת ארוחות חמות לקשישים. חיילים בהתלהבות לסיוע לאזרחים, ארגוני מגזר שלישי בפעילויות מרגשות, מתנדבות שירות לאומי בחיפוש אחר צרכי סיוע, מחוות קטנות וגדולות של עם ישראל בתפארתו. ממש תשובה ניצחתלאותם תלמידי רבי עקיבא ש"לא נהגו כבוד זה בזה". נראה שהפנמנואת הלקח .

רבים מאתנו היו בסגר תקופה ארוכה, חלק מרצון, חלק מחשש וחלק מסיבות רפואיות. טבעי שבתקופה כזו כל איש ואישה ידאגו לביתם ולמשפחתם הקרובה. בדיוק אותה התבוננות עצמית, פנימה, שמאפיינת את ראשית הספירה.

אך לנו הישראלים יש אופי קצת שונה. עם ישראל התגלה כחזק ועמיד וסולידרי. נקוה שכמו שבל"ג בעומר פסקה המגפה, ונלמד הלקח מאירוע מותם במגפה של תלמידי רבי עקיבא, כך גם אצלנו, דווקא בשבוע של ל"ג בעומר, כשאנו מתחילים לחזור לשגרה שאחרי הקורונה, תושלם תקופת "ההכשרה" שלנו כעם מאוחד.

אני יכולה רק לייחל לכך, מעבר לחזרה המלאה לשגרה במעונות, בבתי הספר, בבתי הכנסת, בכלכלה ובמוסדות התרבות בארץ, שנלמד גם את השיעור הזה, להמשיך ברוח של אחדות וסולידריות ושלא נזדקק עוד לרגעי משבר נוספים. הלוואי שנדע להוציא את הטוב שבנו לא רק כשרע - אלא גם בשגרה.