דודי אביטן
דודי אביטןצילום: מאיר אליפור

הלב של כולנו נשבר עם הידיעה על מותו של סמל ראשון עמית בן יגאל ז"ל, חייל צה"ל מסיירת גולני שנפגע מאבן שהשליך מחבל במהלך פעילות מבצעית.

אביו התייפח, התקשה לעכל את הבשורה המרה, בנו יחידו עלה לעולה.

בטוויטר, בפייסבוק וגם בחלק מכלי התקשורת דווח כי עמית נרצח. השאלה היא האם מדויק לכתוב נהרג או נרצח נראית לחלק מכם שאלה איזוטרית לנוכח איבוד חיי אדם, חיים שנגדעו על רגבי האדמה הזו בטרם עת. אבל זו לא רק סמנטיקה, זה לא הבדל זניח.

כלוחם לשעבר חרה לי לשמוע ולקרוא את המילה 'נרצח' בהקשר של בן יגאל ז"ל. נרצח בתפיסה היהודית שלנו היא הובלה כצאן לטבח, המתה ללא אפשרות של תגובה, ללא ניסיון היאבקות בתוקף. כמו ששת המיליונים שנרצחו בשואה.

כואב ושורף בלב לחשוב שבן יגאל ז"ל לא נאבק, זה גם לא נכון. ובטח לא מוסרי. בן יגאל וחבריו ביצעו פעילות מבצעית למעצר מבוקשים שרצו לזנב בתושבי השומרון, שרצו לרצוח אותם. בן יגאל וחבריו נאבקו בתוקפים, לבטח היו גם חילופי אש בין המחבלים הארורים לחיילי צה"ל, ולכן משמעות המילה רצח במקרה שלנו לא רק שהיא לא רלוונטית היא גם מעליבה.

בשנת 2001 שכלתי חבר לנשק, רז מינץ ז"ל. רז נהרג במחסום בין בית אל לעפרה, לחשוב שרז "נרצח" מעבירה בי צמרמורת, רז לא נרצח. רז נהרג, רז הגן בגופו על שני חיילים נוספים, והניס את המחבלים. הוא לא שרד את הפציעה הקשה.

סמ"ר עמית בן יגאל ז"ל מובא למנוחותרן כרמי בוזגלו

המילה רצח המוזכרת בהקשרים של חיילים, גורמת לי לתהייה האם הכותב מבין את המשמעות, האם הוא מבין שחיילים נהרגים בקרבות, לעיתים פנים אל פנים ולא נרצחים כשהם חסרי יכולת להגיב, את מלחמת העולם השניה עברנו ברצח ודיכוי.

לסיום, ההבדל בן נרצח לנהרג משמעותי מאוד, הכאב אמנם הוא אותו כאב, כאב שאין לו אנטיביוטיקה, כאב שורף על חיים שהיו ולא יחזרו עוד. אבל, עדיף היה שנדע כולנו שהחייל שלנו נאבק, נאבק על הזכות שלנו לגור כאן, בארץ ישראל אחרי אלפיים שנות גלות.