העליון דחה את הערעור של שופט הכדורעף לשעבר ברק נגר

בית המשפט הותיר על כנם הן את ההרשעה והן עונש המאסר שהושת על ברק נגר שניסה לרצוח את עמיתו למקצוע וכן הרג כלב וחתול.

ערוץ 7 , י"ט באייר תש"פ

כדורעף
כדורעף
צילום: istock

בית המשפט העליון קיבל את עמדת הפרקליטות והותיר על כנם הן את ההרשעה והן עונש של 12 שנות מאסר בפועל שהושת על שופט באיגוד כדורעף לשעבר, ברק נגר, לאחר שניסה לרצוח את עמיתו למקצוע וכן הרג כלב וחתול כאשר "התאמן" לגרסתו לצורך ביצוע הרצח.

העליון דחה את טענתו של נגר לאי שפיות הדעת, וציין כי "אכן המערער לוקה במחלת נפש… ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם".

כעולה מהכרעת הדין, גמלה בליבו של הנאשם ההחלטה להמית את עמיתו למקצוע בתליה בדירה בה שהה כאמור על רקע ההיכרות בין השניים כשופטים באיגוד הכדורעף של ישראל, וכן תכנן לבתר את גופתו ולהעלימה. במסגרת התוכנית הוא הצטייד בחבל, בתרופות, רכש שקיות אשפה, סרט הדבקה, מסור ושתי סכינים. בנוסף, וכחלק מההכנות לתוכנית הרג את החתול של בעלי הדירה שבדירתם התגורר על מנת לשמור על אותו חתול, בכך שדקר אותו בסכין, ולמחרת לאחר שאיתר כלבה לאימוץ והביאה משדרות, הרג הוא גם אותה, בדקירות סכין.

ב-10 ביוני 2016 הזמין את עמיתו לדירה באמתלת שווא כי הוא רוצה לשוחח איתו ולצאת לבלות, השקה אותו באלכוהול בו המיס כ-29 כדורי קלונקס וכדור נוקטרנו, ובשלב מסוים, כשהמתלונן היה מעורפל, דקר אותו בצווארו מספר פעמים באמצעות סכין וחנק אותו. השופט נאבק עם נגר והצליח להימלט מהדירה כשהוא שותת דם.

נגר הורשע בבית המשפט המחוזי בת"א בביצוע עבירות של ניסיון רצח, שיבוש מהלכי משפט והיזק לבעל חיים, ונידון לעונש של 12 שנות מאסר בפועל.

במסגרת ערעורו לבית המשפט העליון, טען שיש לזכותו מאחר שלא היה אחראי למעשיו. לטענתו כי ביצע את המעשים עקב מחשבות שווא, בעטיין סבר שהוא מקבל מסרים סמויים ועקיפים מסוכנות ביון עלומה, ולפיהם עליו לעבור מבחנים על מנת להיות סוכן חשאי. לדבריו, המבחן הראשון היה להרוג חתול, המבחן השני היה להרוג כלב, והמבחן השלישי היה להרוג בן אדם.

בית המשפט העליון קיבל כאמור את עמדת הפרקליטות ודחה את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין. העליון אימץ את קביעותיו של בית המשפט המחוזי באשר להעדפת חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי, לפיה המערער היה אחראי למעשיו, וקבע כי הנאשם לא היה נתון במצב מאני או פסיכוטי בימים ובשעות שקדמו לתקיפת המתלונן וגם לא בסמוך לתקיפת המתלונן או לאחר מכן.

בית המשפט העליון ציין, כי "אכן המערער לוקה במחלת נפש, ואף אין חולק כי חלה התדרדרות במצבו בתקופה שקדמה לאירוע. ברם, מכלול הדברים מוביל בבירור למסקנה כי המערער ביצע את המעשים מתוך מודעות מלאה, מתוך רצייה ומתוך בחירה רצונית לעשותם. לפיכך, אין לקבל את טענתו כי הוא חוסה בגדרו של סייג אי השפיות, ולא קמה עילה להתערב בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. הוא הדין לגבי גזר הדין".

ביחס לגזר הדין, במסגרתו נידון נגר לעונש של 12 שנות מאסר, קבע בית המשפט העליון, כי "אין יסוד לטענה כי העונש שהושת על המערער נוטה לחומרה. עבירה של ניסיון לרצח היא עבירה חמורה עד מאד...הנסיבות בהן בוצעה העבירה במקרה שלפנינו אף הן חמורות: החל מהתכנון המוקדם; עבור בניצול טוב לבו של המתלונן ומערכת היחסים החברית ששררה בין השניים; וכלה באכזריות וקור הרוח בהן ביצע המערער את מעשיו, כפי שהתבטאו בדקירת חתולו של בעל הדירה למוות, בשיסוף גרונה של גורת הכלבים שגססה לאיטה, בהשקיית המתלונן בחומרים שיערפלו את חושיו, בחיתוך גרונו בעודו ישן, ובניסיון לחנוק אותו למוות לכשהתעורר.... אכן, אלמלא עוז רוחו של המתלונן, ספק אם דבר היה מונע בעד המערער מלהשלים את משימתו המזוויעה".