יבוש ביצות בלייב

האם יש מקום לאופטימיות ביחס לעתיד הקולנוע היהודי? נראה שכן, זאת לצד זהירות נצרכת.

יעקב נתנאל , כ"ב באייר תש"פ

קולנוע
קולנוע
צילום: איסטוק

את מקום הביצות שהיו בעמק החולה תופש כיום גן לאומי מוסדר אך מסתבר כי טרם עבר זמנה של החלוציות מהעולם.

בימים אלו מושקת בתאגיד השידור כאן, סדרת דוקו ריאליטי חדשה בפריים טיים, בשם "עוד ניפגש". הסדרה מחוללת עניין וסקרנות עוד טרם העלאתה למרקע, ועוסקת באיחוי קרעים בין חוזרים בתשובה לבני משפחותיהם, על ידי הפגשתם לאחר שנים של ניתוק. טרם צפיתי בסדרה ואיני יכול לחוות דעה עליה, אך בעצם קיומה יש חידוש מרענן בתעשיית הקולנוע, או יותר נכון לכנות אותה 'תעשיית המסכים' בישראל.

הנפשות הפועלות מאחורי הסדרה הם אורי גרודר ואהד גלעוז, חוזרים בתשובה בעצמם ופעילים ותיקים בתעשיית הקולנוע הישראלית, השניים מצטרפים לזרם הולך וגובר של אומנים הפועלים מתוך תפישה כי אנו מצויים בעיצומה של מלחמת תרבות על לבו של הציבור בישראל, בה משמש המדיום הקולנועי בתפקיד ראשי. במקרה הנוכחי יש חידוש נוסף.

לא סוד הוא כי הפופולריות לה זוכות תוכניות הריאליטי מבוססת על מכנים משותפים נמוכים של הצופים, וכאן יש ניסיון זהיר לתעל את סקרנות הצופים לאפיקים של קרוב לבבות והפחתת קיטוב בחברה הישראלית. בעבר נמנה גל עוז על יוצרי סדרת הדוקו 'בזהות בדויה' שעסקה בקווי המתאר של ארגון 'האחים המוסלמים' ותכנונם לבצע ג'יהאד שקט בעולם, הסדרה זכתה לפופלריות רבה.

לאחר הגירוש מגוש קטיף היה גרודר ממקימי בית הספר לקולנוע יהודי תורת החיים. כותב שורות אלו למד אצלו במחזור הראשון וראה לצד חבריו תופעה לא מצויה באותם ימים, בדמותו של אדם המקפיד על קלה כחמורה, קובע עתים לתורה ורואה בעבודת ה' את מרכז חייו מצד אחד, ואיש תעשייה מקצועי ורהוט מצד שני.

האווירה בזמן הלימודים הייתה מרוממת, וספוגת אידיאלים, החזון היה למנף את העוצמות שבקולנוע ולחולל בעזרתן שינוי תודעתי ורגשי עמוק בארץ ובעולם. כפרפראזה לכך שימש מוטיב שדימה את הקולנוע היהודי לדוד, שלאחר מלחמתו בגולית לקח את חרבו וערף אתה את ראשו.

האם יש מקום לאופטימיות ביחס לעתיד הקולנוע היהודי? נראה שכן, זאת לצד זהירות נצרכת. המודעות לאפקטיביות של הקולנוע ככלי השפעה בציבור הדתי והחרדי נמצאת במגמת עליה, העניין בציבור הכללי לתכנים איכותיים גובר, נתונים אלו חוברים לחלוקה הוגנת יותר של כספי משלם המיסים לה אנו עדים בתקופה האחרונה, ומייצרים חלון הזדמנויות לתורת ישראל לומר את דברה באופן בהיר ועדכני מעל גבי המרקע. מותר ואף כדאי להעלות חיוך, אך נראה כי המרחק מ'הפי אנד' עליז עוד ארוך.

האתגרים המעשיים והרוחניים שעומדים בפני יוצרי הקולנוע היהודי, רבים. לצד מגבלות מנטליות טכניות ותקציביות, השהיה בשדה הקולנוע ובממלכת הפריים טיים אינה חפה מסיכונים, אם בחלוצים שעבדו בביצות החולה הכתה המלריה, הרי שחשש מסחף אישי בעקבות החשיפה לתכנים בעייתיים, והצורך לרצות את מקבלי ההחלטות ולייצר עניין בקרב הצופים, עלולים לגרום להוזלת תכנים, להגמשת עקרונות, ולסטייה מגבולות ההלכה.

העמידה ביעדים המקוריים של הרוצה לקדש שם שמים בעזרת הקולנוע, מצריכה ראיה בהירה עקשנות של קדושה והרבה סייעתא דשמיא. נאחל לחלוצי הקולנוע היהודי שיזכו להשתמש בחרבו של גולית מבלי להידקר ממנה, ולכולנו שחבלי הלידה של הקולנוע היהודי יביאו בקרוב דור של סרטים איכותיים פורצי דרך, המקרבים בין ישראל לאביהם שבשמים.

הכותב הוא תסריטאי ורב בית הספר לקולנוע יהודי