בין ג'יהאד לאיג'תיהאד
למה איראן שונאת את ישראל? הנה הסבר

איתמר אילתי מסביר מאיפה נובעת האדיקות הזאת לאידיאולוגיה של הרס הרעיון הציוני, עד כדי מוכנות איראנית לשלם בסנקציות ובחיי אדם.

איתמר אילתי , כ"ג באייר תש"פ

הפרלמנט האיראני
הפרלמנט האיראני
Reuters

כולם יודעים שאיראן היא האויב מספר אחת של מדינת ישראל כיום, אך מעטים יודעים מה עומד מאחורי השנאה העזה של האיראנים למדינת ישראל.

יש להבין איך הגיעה מדינה כמו איראן, שאינה גובלת במדינת ישראל ואינה מתחרה בה על טריטוריה או משאבי טבע, למקום בו היא מהווה איום כה גדול, או בקיצור - למה הם כל כך שונאים אותנו?

איך ייתכן שמדינות מוסלמיות וערביות רבות כבר מכירות בקיומה של ישראל ורבות מהן אף משתפות איתה פעולה בנושאים כלכליים וביטחוניים (פעמים רבות לא באופן מוצהר) ורק צאצאי כורש קוראים "להשמיד להרוג ולאבד"? מאיפה נובעת האדיקות הזאת לאידיאולוגיה של הרס הרעיון הציוני, עד כדי מוכנות איראנית לשלם בסנקציות, בבידוד לאומי ובחיי אדם רבים כל-כך?

הנושא ארוך, מורכב וסבוך. הדברים שאכתוב הם בבחינת מבוא ומקיפים רק חלק מהסוגייה.

נתחיל בסקירה היסטורית חשובה מאוד. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, שרר באיראן שלטון מלוכני שנקרא "שאה" (שמשמעותו "מלך" בפרסית). מוחמד רזא פהלווי, שהיה המלך, אף הגדיל לעשות וכינה את עצמו "שאהנשאה" ("מלך המלכים") בעת הכתרתו. אפשר להבין שהבחור לא סבל מעודף ענווה וכדאי גם לדעת שדמוקרטיה פחות הייתה בראש שלו.

אולי נשמע הזוי לחשוב כך בתקופתנו, אבל איראן של אותה תקופה הייתה מקורבת מאוד לארה"ב ולמדינת ישראל, עד כדי שיתוף פעולה ביטחוני ודיפלומטי נרחב. "מלך המלכים" היה מערבי בהשקפותיו, נהנתן ומנותק מהעם. הוא לא היסס להפעיל את ה"סאוואכ" (המשטרה החשאית) באופן אכזרי כלפי כל מה שנשקף לו כאיום. כל אלו הביאו בשנת 1979 לאיחוד השורות של העם האיראני כנגדו ולעליית שלטונו של האייתולה ח'ומייני, שהביא את אותה גברת של כפייה אכזרית, בשינוי אדרת. הפעם- כפייה דתית שיעית.

ולענייננו, ישנן כמה גורמים לעוינות של משטר האייתולות כלפי מדינת ישראל:

היסטורית: ח'ומייני וחבריו לא ישכחו את הרדיפות שסבלו מהשאה ופקודיו. עובדתית, משטר השאה נעזר רבות בגופי הביטחון הישראליים לצורך אימונים ולימוד שיטות לחימה. אין ספק שישראל לא קיבלה נקודות זכות בעקבות כך בעיני המהפכנים האסלאמיים.

דתית: השיעים נוקטים בגישה מחמירה כלפי היהודים בנוגע לטומאה וטהרה (שלא כמו הסונים), מה שפיתח הסתכלות על היהודים כנחותים ובזויים. לא שהאסלאם הוא יותר מדי פרו-יהודי\ציוני בלי קשר, אבל נדמה שהשיעה (בה באופן כללי ישנו מימד קיצוני יותר מהסונה) לקחה את הנושא צעד אחד קדימה.

תרבותית: ארה"ב היא "השטן הגדול" וישראל היא "השטן הקטן". בעיני איראן הן מערביות, מתירניות ומהוות איום תרבותי חריף על האסלאם והעולם בכלל בשל השקפותיהן. אלא שארה"ב חזקה יותר ולכן איראן פחות מעזה להתמודד מולה.

פוליטית: הישות הציונית היא אויב משותף לסונים ולשיעים ובשל כך אפשר לשלב ידיים ולסלק אותה מהעולם. "שיתוף פעולה" שכזה נותן לגיטימציה לשיעים לשלוח זרועות אל עבר מדינות שכנות לישראל ובכך להשתלט על המזרח התיכון. אל תתבלבלו, אחר כך יגיע גם תורם של הסונים לחטוף. חשוב להדגיש שהנושא של ירושלים ו-"אל-אקצא" על פי האמונה השיעית הוא פחות מרכזי מאשר אצל הסונים. ההתעקשות שלהם בכל זאת לשחרור "האדמה המוסלמית הכבושה" מעורר תהיות לגבי המניעים האמיתיים שלהם.

מלבד הסיבות הנ"ל, אי אפשר להתעלם גם מהאנטישמיות הקלאסית שקיימת בעולם בלי סיבה רציונלית כלשהי (היטלר היה מקורב למלך האיראני בתקופת מלחמת העולם השנייה, כחלק מהיותם "אריים", אבל לא נאריך בזה כאן). בנוסף, קיומה של מדינת ישראל מהווה אתגר דתי לאסלאם באשר הוא ועל כן התנגדות מוסלמית קשה אף פעם לא אמורה להפתיע אותנו.

בפעם הבאה נסקור את זרועות התמנון האיראניות בעולם בכלל ובאזור מדינת ישראל בפרט.