הרב טל חיימוביץ'
הרב טל חיימוביץ'צילום: באדיבות המצלם

בין העיר בני ברק לשכנתה ממזרח, גבעת שמואל, מחבר גשר. רבים מכנים אותו גשר 'קוקה קולה' על שם המפעל הוותיק ששוכן למרגלותיו. אבל אפשר כי יש לכינוי זה משמעויות נרחבות יותר.

במה דברים אמורים?

ובכן, שתי אוכלוסיות שונות בתכלית מצויות בשני הערים השכנות. בפלך הבני ברקי שוכנים לרוב היהודים החרדים על ענפיהם – ליטאים, חסידיים והחרדים הספרדיים. מעבר לגשר, מצויה שכבה רחבה של מה שמכונה – הדתלי"ם, דתיים לאומיים, או 'המזרוחניקס' בעגה החרדית.

מה בין אלו לאלו? עצם השאלה כבר מעיד על הבעייתיות עליה אנו רוצים להצביע, שבשלה טרחנו להטריד את מנוחתו של הגשר הזקן.

היהודים הדתיים, בין אם יהיו אלו החרדים ובין אם יהיו דת"ל, אמונים על שמירת תורה ומצוות – כל אחד לפי מידת יראת השמים השוכנת קבע בליבו. אם נדקדק במעשיהם של האמורים, בלי לשים לב ללבושם ולצורת התנהלותם החיצונית, הרי שלא נמצא הבדלים רבים המצדיקים פירוד כפי שהוא צרוב בתודעה הציבורית. אלו גם אלו קמים בבוקר לאמירת מודה אני לפניך, ושניהם יחד נוטלים ידיים ומברכים יח' ברכות השחר. אלו ואלו מזדרזים לתפילת השחרית בבתי הכנסת, ושניהם יחדיו עוטים טליתות ומניחים תפילין. אף סדרי התפילה אין ביניהם דבר שיכול להצביע על שינוי מהותי בין הציבורים, וכך גם ההתנהלות העקרונית בשבתות וחגים אין בה בכדי להפריד בין הקהילות. וכך נוכל לילך ולמנות את כל קוי הדמיון ככל שד' חלקי השולחן ערוך יאפשרו לנו.

מה אם כן יוצר פירוד וחילוק כה גדול, עד שכדי לחבר בין הקהילות צריך גשר? האמונה, או שמא "ההשקפה". והדברים מעט או אולי הרבה, מוזרים.

כדי להבין את הבעייתיות נמשיל משל נוסף. הצבא, מלבד שהוא צועד על קיבתו, גם צועד למען מטרה אחת – להגן על בטחון התושבים, ולנצח בקרב. על כל החיילים מקובלת המגמה והמטרה, וכולם יודעים להצביע על מטרות אחידות. כל זאת, למרות שלכל חייל ישנו תפקיד וממילא תפקוד שונה. יש תותחנים, ויש שריונאים. יש צנחנים וישנם טייסים, אך כולם עובדים יחד למען מטרה ברורה אחת, אע"פ שמטרות המשנה הנגזרות מהמטרה הראשית שונות.

והנה, ראה זה פלא, משל זה שהיה יכול ל'התלבש' מושלם על הציבוריות הישראלית, איננו חופף ובעצם הוא הפוך לחלוטין. בעוד שהתפקוד המעשי דומה מאוד, המטרות של ציבור יראי השמיים, כלל אינם זהות ואף נתונות במחלוקות חריפות – ואנחנו לא מדברים רק על היחס למדינה, ואם היא ראשית צמיחת גאולתנו.

אם תשאלו בבני ברק מהו הדבר החשוב ביותר אותו יכול יהודי ירא שמים לעשות, אפשר להניח כי התשובה שתקבלו תהיה : תלמוד תורה. אותה שאלה שתשאל מעבר לגשר, לרוב תיענה בתשובה שונה לחלוטין.

כאשר תשאלו מהו גיל העולם בבני ברק, תתקלו לרוב בגבות מורמות התמהות למראה מי שאינו יודע שהתאריך הוא ה' אלפים תש"פ לבריאת העולם; ואילו בגבעת שמואל השכנה תוכלו בהחלט למצוא כאלו שיגחכו למחשבה שהעולם קיים רק ששת אלפים שנה, ולא בגלל שהם אינם מאמינים שהקב"ה ברא את העולם מן האין.

החיבור לצדיקים ולרבנים שונה לחלוטין בין שני הציבורים. בעוד שנסיעה לקברות צדיקים והשתטחות על קבריהם, תחשב באוכלוסיה אחת כמעט כעיקר היהדות; בציבור השני יתייחסו לדבר כמעט כמו ספיחי עבודה זרה.

בעוד שבציבור אחד ידרשו דרשות רמות ועזות על הביטחון המוחלט הנדרש מיהודי, ועל כך שכל מעשי ידינו איננו אלא גזירה שעדיף היה לה שלא תבוא; בציבור השני יאמרו כי מי שסומך על בטחונו זה איננו אלא עצלן, או מי שמסתמך על מעשה ניסים. ושוב, אין זה משום חוסר ביראת שמים באחד מן הציבורים.

אם המחלוקות הללו היו נשארות באווירה מכבדת ובאווירה אקדמאית משהו, ניחא. אך היחס שנגזר בשל מחלוקות אמוניות והשקפתיות אלו, פעמים רבות הוא קשה ואף גובל בבוז.

הסיבה למצגת העגומה הזאת, היא משום שבעוד שבכל הנוגע לעולם ההלכה המעשית, נעשתה עבודה מקיפה בדורות ראשונים, בהבאת הדעות השונות, הנגדתן והשוואתן, עד שהגענו לסיכום ההלכה למעשה בימי מרן ר' יוסף קארו בשולחנו הערוך; המקבילה הכל כך מתבקשת בתחום האמונה לא נעשה עד כה. כך קורה שדווקא בתחום שאמור להיות ברור ואחיד, ישנם מחלוקות חריפות המביאות הרבה פעמים גם לקיטוב ומרירות.

את המציאות הזו חזה הרב קוק זצ"ל, ועל כן הוא דרש בכמה מקומות מספריו כי עלינו לשוב ללימוד האמונות והדעות בדרך הדרישה ההלכתית – אליבא דהלכתא:

"על כן עלינו לחתור לזה בכל עוז שנזכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא גם בחלק האגדה והדיעות כמו בחלק ההלכה. ומאשר רבה העזובה במקצוע הגדול הזה, על כן רבה ג"כ העבודה" (עין איה, פתיחה).

לימוד אמונה, כאשר הוא סדור וממוקד, יכול בהחלט להיות תחליף לגשר. הוא יכול בהחלט לענות על ההגדרה: "טעם החיים".

הרב טל חיימוביץ בעברו ר"מ בישיבות גבוהות ו'הסדר' כיום מייסד וראש תכנית 'רבנן דאגדתא' - אמונה. הלכה למעשה