מה לא נאמר על זמן קורונה? כתבים/ות, בלוגרים/ות, ועורכי/ות תוכניות טלויזיה עסקו ללא הרף, במקביל לדיווחים על איומי הנגיף הבריאותיים והכלכליים, גם בדברים הטובים שזימנה לנו הקורונה.
כמו למשל: ביטויי סולידריות וערבות הדדית, הגילוי כי מערכת הבריאות שלנו מהמתקדמות בעולם ומערכת חינוך שנענתה לאתגר הלמידה מרחוק, ההזדמנות לנשום אויר נקי יותר, שיתוף פעולה בינלאומי רחב מתמיד, פיתוחים טכנולוגיים חדשניים וזמן להשקיע בעצמנו, במשפחה ובזוגיות.
בעיני יותר מכל, היתה זו הזדמנות להמציא עצמנו מחדש. לא רק כהתאמה לאתגרי התקופה אלא יצירתיות מפעימה ומבורכת, הלוקחת אותנו צעד אחד (או יותר) קדימה. אני מכירה א/נשים רבים שסובלים מפחד קהל ושתופעת הזום גרמה להם להיפתח. ביום השואה האחרון ראיתי ניצולי שואה, שמעולם לא העזו לספר- השנה עשו זאת ב"זכרון בסלון" בזום ובגדול.
גם במעגל הסובב אותי חוויתי את תחושות היצירתיות וההמצאה העצמית מחדש .בני שנענו לאתגרי השעה ,שינו את אופן הפעלת הגעלת הכלים, שהם עושים כבר שנים, ל"עסק" עם שליחויות. גם אני כמו רובנו הפכתי את הזום לכלי שבשגרה, תוך עדכון ושינוי תכנית העבודה השנתית שלנו באמונה פתח תקוה.
המרכז למשפחה עבר לטיפולים משפחתיים וזוגיים מרחוק, קורס המנהיגות שלנו חווה סדנאות מעצימות ומלמדות בזום והמתנדבות שלנו קיימו פעילויות יחודיות לתקופה כגון פינוק הצוותים הרפואיים של בית חולים השרון (אז- בי"ח קורונה) בארוחות מעשה ידיהן.
זמני משבר עשויים להיות הרסניים לחלק מאתנו, ועם זאת לחלקנו הם יכולים להיות נקודת צמיחה מכוננת. רבים מאתנו שואלים את עצמם, מה יקרה ביום שאחרי הקורונה? האם נחזור להרגלים הישנים ואולי לאלה הפחות נכונים עבורנו?
ללא ספק הדבר תלוי רק בנו, בהחלטות ובבחירות שלנו מכאן והלאה ואולי גם בדרך נהפוך את העולם לטוב יותר ואולי עשיית הטוב והכרת הטוב יתעצמו?
הרב ד"ר יעקב נגן מישיבת עתניאל מתייחס לכך באחד ממאמריו, בהקשר של חג השבועות הקרב: "..בחג השבועות מודגשת ההכרה בערכו של ההווה. החל משבועות מתחילים להביא את ביכורי הפירות לבית המקדש (משנה ביכורים פ"א מ"ג ומ"י). הבאת הביכורים מצביעה על הכרת הטוב לה' ועל שמחתנו במציאות בה אנחנו חיים כאן ועכשיו: "ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ זבת חלב ודבש… ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה'… ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך ולביתך" (דברים כ"ו, ט-י)....ההתייחסות לחג השבועות כחג ההווה מסביר את העדרן של מצוות מיוחדות. מצוות החג הן סמלים המיועדים להוביל את תודעת האדם למצב שונה מזה שבו הוא מצוי כאן ועכשיו.
סוכות ופסח גדושים בסמלים שכאלה, המקשרים את האדם עם עברו ועתידו. בשבועות, לעומת זאת, אין סמלים. יתכן שזו גם הסיבה לכך ששבועות אורך רק יום אחד ולא שבעה כשאר הרגלים המבקשים לעצב עולם אחר. שם יש צורך בזמן. אולם כדי לחוות את ההווה די ביום יחיד.
העבר מעניק משמעות להווה ומכוון את דרכו של האדם. העתיד, החזונות והתקוות, מעניקים השראה ושאיפות. לעומתם, חג השבועות מציג לאדם את אתגר ההווה שבו הוא נדרש להכיר בטוב שבחייו ולומר 'עכשיו טוב' – "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' א-להיך ולביתך"... "
וזו בעיני תמצית הווייתנו: הכרת הטוב גם בתקופות מאתגרות, תוך ניצול ההזדמנויות להמצאת עצמנו מחדש – מדויקים יותר ומחוזקים יותר. חג שבועות שמח!
הכותבת: יואלה רבינוביץ, יו"ר אמונה פתח תקוה, חברת מועצת העיר פ"ת לשעבר