להכיר את סיפור ההקרבה של עולי אתיופיה. ארכיון
להכיר את סיפור ההקרבה של עולי אתיופיה. ארכיוןצילום: יניב נדב. פלאש 90

הציונות לא הסתיימה בימי הרצל.  אם נביט סביבנו נראה מעשה ציוני שלא קרה לפני 150 שנים, אלא מעשה ציוני שהתחולל בשלושים שנים האחרונות - עליית יהודי אתיופיה.

יום ירושלים המצוין בימים אלו, בו אנו מעלים את זכרם של כארבעת אלפים יהודים עולי אתיופיה אשר נהרגו בסודן בדרכם לארץ הקודש. חלומם העתיק אודות יְרוּסָלֶם אשר נתפסה כארץ "שחיים בה רק צדיקים, אנשים שחורים, לובשי גלימות לבנות" הביאה אותם לצאת לעבר ירושלים. המסע המפרך של יהודי אתיופיה גבה מחיר כבד מאותם שרצו לעלות לארץ ישראל אך לא צלחו את הדרך. 

רוב יהודי אתיופיה חיו בכפרים, וכדי להגיע לסודן הם נאלצו לעבור ברגל מרחק של מאות קילומטרים, בהדרכתם של מורי דרך מקומיים שהובילו אותם תמורת תשלום. במשך ימים ושבועות צעדו בדרך קשה ומסוכנת גברים ונשים, זקנים וילדים. הם הלכו בעיקר בלילה, ובמשך היום הסתתרו מהשמש הלוהטת וגם מהמשטרה, מהצבא ומכנופיות שודדים. רבים מהם לא עמדו במסע הקשה ומתו בדרך מרעב, מחולשה או ממחלות. כל הקשיים האלו לא פגעו ברצונם העז של יהודי אתיופיה לבוא ולהתגורר בארץ ישראל. הם האמינו שבאותה הדרך שהגיעו לאתיופיה, ממערב דרך סודן. באותה דרך יעלו לארץ ישראל.

על אף שרצונם לעלות לארץ ישראל נתפס בעיניי המשטר כמרד, לא חששו היהודים מלחלום ואף לעשות הכל כדי לעלות לארץ ישראל.  ההיהודים שהאמינו ורצו כל כך לעלות לארץ הקודש ולירוסלם היו מוכנים לאבד את  כל כספם ולהשאיר את כל הרכוש ופעמים שאת המשפחה מאחור. הם כל כך רצו לעלות לארץ ישראל עד כדי כך שבתחילת שנות השמונים נמנעו משפחות רבות מלהכין שטחים חקלאיים לזריעה , משום שהאמינו כי בקרוב יעזבו את אתיופיה ויעלו לישראל. כאשר לא התממשה ציפייתם לעלייה , נתקלו הכפריים בבעיות כלכליות שנבעו מאי עיבוד השדות. למרות זאת לא הפסיקו מלחלום ולרצות להגיע לארץ ישראל, מה שכבר כולנו יודעים שקרה.

סיפורים רבים נוצרים בליבם היהודים שעלו מאתיופיה,  בענוותנותם המופלאה לא מרבים הם להתגאות בגבורתם. הם לא מתגאים בשמירתם על היהדות בצורה אדוקה ומופלאה, על אף שהשלטונות לא עשו להם חיים קלים. הם לא מתגאים בקילומטרים רבים שצעדו במדבר סודן בדרכם לארץ ישראל, תוך כדי סכנת חיים ממשית. הם לא מתגאים במנהגים המיוחדים שלהם שהונהגו שנים רבות. כדוגמת היבדלות ממגע בגויים, זריקת אפר פרה אדומה, הקפדה על אי אכילת מאכל שהחמיץ בפסח ואפיית מצות מידי יום. 

ביום זה, יום הזכרון ליהודים שנספו בסודן, חשוב ונכון יהיה לחדד לעצמנו מה המסר של יום זה. האם רק זכרון מותם של היהודים שעלו מאתיופיה לישראל,  או הבנה שחיים בינינו אנשים מלאי אמונה, ששום דבר לא עצר אותם מלחלום ולהגיע לארץ ישראל.

כדאי יהיה שבבתי הספר ילמדו על הציונות העכשווית – עליית יהודי אתיופיה לארץ ישראל.

הרב אבי שיש רב קהילת "משכן ישראל" קרית משה ברחובות